נתיבה בן יהודה, "השדה הבלונדינית" מהפלמ"ח שהפכה לאמאזונה של העברית המדוברת, השאירה אחריה אוצר שלא נחשף עד כה לעין הציבור: ארגזים גדושים פנקסים, דפדפות, קופסאות סיגריות ופתקים, ובהם רשומים בכתב ידה קטעי רעיונות ואסוציאציות, טקסטים מעוררי מחשבה, מקוממים, מצחיקים ומטרידים.
בשפה קצבית ועסיסית היא חושפת את אהבתה ללשון העברית החיה ולדובריה ומנהלת מלחמת חורמה במה שכינתה "משטרת השפה". נתיבה באה חשבון עם אביה, ברוך בן יהודה, והחשבון הזה מתנהל באמצעות הקרב על דמותה של העברית. 
הלשונאי והסופר רוביק רוזנטל קיבל את העיזבון מעמל, בִתה של נתיבה, ויצר מן הפסיפס הזה ספר קצבי, כואב ומשעשע. הספר כולל גם עשרות מכתבים ששלחו אל נתיבה קוראים ומאזינים שוחרי שפה, ונחתם במילון סלנג יחיד במינו: מילים וביטויים שנשלחו בידי קוראי המילונים שכתבה עם דן בן אמוץ, ומתפרסמים כאן לראשונה.