בעוד דוד דיין, פועל הזבל, עושה את דרכו לבסיס המילואים ושוקל לטרוף את קלפי חייו, מנסה בלה, אשתו, למצוא את בתם, סימי, שנעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.

את הסיפורים המקובצים ברוגטקה כתבה האמנית תמר גטר לאורך שני העשורים האחרונים.

אלה וג´ון רובינה נשואים באושר כבר יותר משישים שנה. שניהם בשנות השמונים שלהם, אלה חולה בסרטן וג´ון סובל מאלצהיימר מתקדם. במשך שנים רבות מדי הם מרגישים חנוקים תחת השגחתם של ילדיהם הבוגרים ושל הרופאים שלהם, שמנהלים את חייהם. כעת הם משתוקקים לצאת להרפתקה אחת אחרונה. הם חומקים מביתם שבפרברי דטרויט בקרוואן הישן שלהם, עולים על כביש 66 המיתולוגי, ויוצאים למסע חסר גבולות, מצחיק וקורע לב בדרכיה האבודות והאינסופיות של אמריקה כשהכיוון – דיסנילנד.

סיפור מסעם של אלה וג´ון הוא סיפור מריר-מתוק, כתוב בהומור, בחיבה ובנגיעת אירוניה. הם אמנם נמצאים בסתיו חייהם, אך הם נחושים להוכיח שכאשר מדובר בחיים עצמם, אדם יכול לבקש לעצמו עוד תוספת זמן קטנה בחברת אהוביו – גם אם כולם מסביבו חושבים אחרת.

תמר, אם חד הורית, מתקשה להתמודד עם המיניות המתפתחת של בתה המתבגרת, תום. במהלך סופשבוע מעורר חושים ודרמטי, היא שבה בזיכרונה אל ימי עלומיה ויוצאת למסע מסעיר ורווי תחושות ויצרים אל עבר התבגרות נפשית ומינית. בדרך היא חולפת על פני השנים המהוססות של התיכון וריחם המשכר של שדות אסורים, ומגיעה עד העיר, אל עולם המבוגרים , הלכוד במכנסיים שחורים וחולצה לבנה מחויטת. הטיול במחוזות העבר מפגיש את תמר עם השאלה "מי אני" כאישה , כאם וכאינדיבידואל בעל נוכחות ברורה בעולם. תהליך סבוך זה שוזר בתוכו יחסים בין-אישיים מורכבים וחוויות מיניות יוצאות דופן, הנוגעות בגבול הדק שבין אהבה, כמיהה, ניצול ושליטה. לצד כל אלה פועמת הדינמיקה העוצמתית והבלתי מתפשרת של זרם החיים.

תרגום חדש מיידיש מציג כאן לראשונה בפני קוראי השפה העברית את כל שישים הסיפורים של "בית הדין של אבא". יצחק בשביס-זינגר חוזר אל שנות ילדותו ברחוב קרוכמאלנה בווארשה ובעיירה בילגוריי,  ומגלה שם "מכרה זהב ספרותי".