דבורה עומר

דבורה עומר (1932 – 2013), הייתה סופרת ילדים ונוער שזכתה בפרסים רבים על יצירתה בניהם, פרס ישראל לשנת 2006. היא התחילה את דרכה המקצועית ככתבת בעיתון "דבר לילדים" במדור "דפי תמר", שנכתב כיומן של נערה בת קיבוץ. מאוחר יותר, כתבי המדור הפכו לספר שלם בשם "דפי תמר" שראה אור בשנת 1959. דבורה עומר ראתה בכתיבה לילדים ובני נוער הרבה יותר מפרנסה, היא ראתה בכתיבה שליחות של ממש ודרך נהדרת לספר את סיפור תקומת המדינה דרך אירועים ובעיקר דרך אנשים שהובילו מהלכים חשובים. בדרכה הייחודית, לקחה דבורה עומר ביוגרפיות מרכזיות והפכה אותם לסיפורי מופת לילדים ונוער.
ספריה הראשונים ראו אור בשנת 1967 "הבכור לבית אבי" על איתמר בן אב"י ו- "שרה גיבורת ניל"י", על שרה אהרונסון והמחתרת ניל"י. בכתיבתה המיוחדת דאגה דבורה עומר לקרב את הילדים ובני הנוער אל דמויות המופת עליהן כתבה. הספרים עסקו אמנם בסיפורי הקמת המדינה אולם, נשזרו בהם רגעים מגיל הילדות והנעורים של הגיבורים. ספרים אחרים עסקו בבעיות התבגרות של ילדים ונוער וחלקם אף הפך להצגות תיאטרון.
ספרים זכורים במיוחד של דבורה עומר העוסקים בבעיות ההתבגרות או באנשים גדולים ששינו את ההיסטוריה המקומית הינם: "לאהוב עד מוות", סיפור אהבתם המפורסם של זהרה ושמוליק שפעלו בפלוגת הפלמ"ח. "פגיעה ישירה", העוסק בבת קיבוץ שמתמודדת עם התאבדותה של האם, "אהבת איתמר" המספר את סיפור האהבה הגדול של איתמר בן אב"י ללאה אבושדיד ועוד ספרים רבים וטובים, שהעמידו דורות של ילדים ובני נוער, שגדלו על ברכי הספרים של דבורה עומר.