כמו בכל שנה, מדינת ישראל מציינת את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. זהו יום של כאב עמוק וגעגוע לאלו ששילמו את המחיר הכבד ביותר למען הגנה על המדינה ותושביה. המדינה כולה עוצרת מלכת ודגלים מורדים לחצי התורן, כאות כבוד והוקרה לגיבורים שלנו. המשפחות השכולות מתייחדות עם זכר יקיריהם, ובטקסים ברחבי הארץ מעלים את סיפורי חייהם והקרבתם.
השנה, יום הזיכרון נושא משמעות כבדה במיוחד, עם הצטרפותם של מאות חללי האסון מיום השביעי באוקטובר. באותו היום - עיצומו של חג שמחת תורה, ישראל חוותה מכה קשה בפן הבטחוני והמדיני, זה היה יום שבר למדינה כולה. אירועי השבעה באוקטובר שינו את פני המדינה והותיר צלקות עמוקות בנפש הישראלית. ביום הזה, אנו נושאים תפילה לזכרם של הנופלים, ומתחייבים לא לשכוח את מורשתם ואת המחיר הכבד ששילמו.
הספרות בעקבות ה7 באוקטובר
בעקבות אותו יום קשה, גם הספרות הישראלית לא נותרה במקומה. יצאו לאור מספר ספרים מרגשים המנציחים את זכרון האירועים, הקורבנות ומעין יומני מלחמה שטרם הסתיימה. סופרים, עיתונאים ואפילו אנשי קומנדו, כל אחד בדרכו הייחודית, ניסו להעביר את עוצמת החוויה והשפעתה על החברה הישראלית. הם נתנו ביטוי לכאב, לאובדן, לזעזוע ולתהליכי ההתמודדות והשיקום שבאו בעקבותיו. דרך מילותיהם הם יצרו מעין אנדרטאות ספרותיות לנופלים, לניצולים ולמשפחות השכולות, והנציחו את הרגעים הדרמטיים שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי. הספרים אלה נחשבים לספרים המומלצים ביותר ביותר בימים אלו, ואנו משערים כי בעתיד הלא רחוק הם יהפכו לאבני דרך בספרות הישראלית, מעין עדויות נצח לאירועים שנחרטו עמוק בליבם של כל אנשי המדינה (ואף מחוצה לה).
"היום השמיני" מאת מיכה גודמן, הספר מציע נקודת מבט ייחודית על מלחמה ועל הדרך לניצחון. במקום להתמקד בשאלות צבאיות וטקטיות, הוא מעלה שאלה עמוקה יותר: מי עלינו להיות כדי לנצח. הוא מזמין את הקוראים לבחון את ערכינו, תפיסותינו ואופיינו כחברה וכעם. המסר המרכזי הוא שהניצחון האמיתי תלוי לא רק במעשינו, אלא בעיקר במי שאנחנו ובדרך בה אנו מגיבים לאתגרים.
"יום אחד באוקטובר" מאת יאיר אגמון, פרויקט ספרותי ייחודי המורכב מ-40 מונולוגים. כל סיפור מתמקד בגיבור ישראלי אחר, על רקע היום הטראגי בתולדות המדינה. דרך עיניהם של הדמויות, הקוראים חווים את הכאב, האובדן והייאוש, אך גם את התקווה, האומץ והנחמה. הספר מהווה מחווה ספרותית מרגשת לעוצמתו של העם היהודי ברגעיו הקשים ביותר.
"צבע אדום" מאת חנה שנהב, הוא קובץ שירה אישי ונוגע ללב. השירים משקפים את המציאות הכואבת של חיים בצל ירי רקטות מתמשך מעזה, תוך שילוב צילומים מרגשים. בכנות ובאומץ, שנהב מתארת את סבלם וחוסנם של תושבי העיר, ואת כמיהתה לשלום. זהו ספר חשוב המשמיע קול מעורר מחשבה על רקע אזעקות צבע אדום.
"קו שבר" מאת גיורא מורג, מגולל סיפור אישי מטלטל על חוויותיו כקצין במלחמת יום הכיפורים. 50 שנה לאחר "מתקפת הנגד של ה-8 באוקטובר", בה נפצע קשה ואיבד את חבריו לצוות הטנק, מורג חושף את הצלקות הפיזיות והנפשיות שליוו אותו ואת משפחתו. הספר עובר בין פרקי חייו השונים, מילדותו בקיבוץ ניצנים ועד לתפקידיו הבכירים, ומהווה עדות מרגשת ומרתקת על ההתמודדות עם הטראומה והשבר שחווה.
"המוסד בטהראן" מאת יונה גרמי-בוב, חושף לראשונה בפני הקהל הרחב את מבצעי הריגול והחבלה של ישראל נגד תוכנית הגרעין האיראנית. הספר מתבסס על ראיונות עם גורמים בכירים במוסד וב-CIA. הוא מתאר בפירוט מרתק את המאמצים הישראליים לשנות את פני המזרח התיכון, ואת העימות המסוכן והמתמשך מול איראן, שהגיע לשיא דרמטי ב-7 באוקטובר 2023.
"בן החמאס" מאת מסעב חסן, מגולל את סיפורו יוצא הדופן של מסעב חסן יוסף, בנו של מנהיג חמאס בגדה המערבית, שהפך למודיע המרכזי של השב"כ. במשך עשור הצליח לסכל עשרות פיגועי טרור ולחשוף תאי מחבלים. הספר מתאר את מסעו האישי של יוסף, מילדותו כפעיל בזרוע הצבאית של חמאס ועד למהפך האידיאולוגי שהוביל אותו לשתף פעולה עם ישראל, תוך סיכון חייו. זהו מבט נדיר אל שיטות הפעולה של חמאס והשב"כ, המעורר עניין עולמי רב.
מייחלים לשובם
בתוך האבל והצער, אנחנו נושאים בליבנו גם תקווה לעתיד טוב יותר. אנו מצפים בכיליון עיניים לשובם של החטופים והנעדרים הנמצאים בידי החמאס בעזה. משפחותיהם מחכות להם בבית בגעגועים עזים, ואנו כעם שולחים להם את תמיכתנו ואהבתנו. אנו מאמינים ומתפללים כי בקרוב נזכה לראותם שבים הביתה בשלום, לאחר חודשים ארוכים של ציפייה וגעגוע.
יום הזיכרון הוא הזדמנות לנו כחברה לעצור, להתבונן פנימה, ולחשוב על הדרך שעברנו ועל הדרך שלפנינו. זהו יום של אחדות ושל סולידריות, בו אנו מתלכדים סביב הערכים והאידיאלים המשותפים לנו. הוא מזכיר לנו את חשיבות השלום, הסובלנות והאחווה, ואת הצורך לפעול ללא לאות למען עתיד טוב יותר לכולנו. בתוך הכאב והאובדן, נמצא את הכוח להמשיך קדימה, לבנות, ליצור ולקוות. נכבד את זכרם של הנופלים על ידי המשך הליכה בדרכם - דרך של אהבת הארץ והמולדת, של נתינה, של מסירות למען הכלל ושל שמחה וריקוד.
יהי זכרם של כל הנופלים והחללים ברוך, והלוואי שנזכה לכתוב עוד המון ספרים חדשים של שלום ופריחה. שנזכה ללמוד לחיות זה לצד זה בשלום, באחווה ובהבנה הדדית. כך נוכל להבטיח כי הקורבנות לא היו לשווא, וכי מורשתם תמשיך להאיר ולהשפיע על כולנו, לדורות הבאים.
