טעם של מלח מאת איריס קאופמן
הוצאת שתיים
מידי שנה יוצאים אלפי כותרים חדשים של סופרי מקור, ספרות מתורגמת, ספרי עיון, ילדים ועוד. כל ספר מיוחד בדרכו שלו ומביא ערך אחר לעולם הספרות העשיר. כך גם בספר הביכורים החדש של סופרת המקור איריס קאופמן, רק שהוא קצת שונה בנוף, ולכן החלטנו שאנחנו חייבים להפנות את תשומת ליבכם וליבכן אליו.
מדובר בספר ביכורים המעלה על נס את מה שנראה שכבר הזנחנו, והוא זה שיציל אותנו: מערכות יחסים וקרבה בין אנשים. הוא כורך בתוכו שתי נובלות עדינות, שבהן נרקמים סיפורי הדמויות, ואלו נעות בין חיים ובין מוות, בין אהבה ובין פרידה, בין הורים לילדים, בין בני אדם.
בנובלה הראשונה אנו פוגשים את אבישג, אם חד הורית לעוז, אוטיסט המופיע בספר מיום היוולדו ועד להיותו גבר צעיר – ומגלמת עבור בנה את כל מה שאמא שלה לא הייתה עבורה. עוז נסמך עליה כל חייו, ומשאינו יכול לעשות זאת יותר, הוא מוצא לו דמות אם חליפית. אבישג בוחרת לוותר על זוגיות רומנטית, ומחליפה אותה בחברות אמיצה ויוצאת דופן עם יואלה – אישה שהיא כל מה שאבישג לא.
בנובלה השנייה אנו מלווים את ניב, בן-זוגה לשעבר של אבישג מהנובלה הראשונה, שעובר בעצמו תהליך והופך מרווק נצחי שנמלט מכל מערכת יחסים אפשרית עם אישה, לגבר שבוחר לחיות את חייו עם ליאת, בת להורים פרודים המתמודדת עם עבר משפחתי מורכב.
יחסים זוגיים רומנטיים, אימהות, חברות אפלטונית איתנה, קשר בין-דורי והאופן שבו הילדות של כל אחד מאיתנו משפיעה על האנשים הבוגרים שאנחנו הופכים להיות, עומדים במרכזן של שתי הנובלות – וכעמוד שדרה איתן: הקשר שבין כל בני האנוש.
"סופר כותב גם קצת את עצמו. תפיסת עולמי היא שאנשים הם אלה שמסוגלים להציל אותנו מגורל מר. תפישה זו באה לידי ביטוי בבחירה שלי לכתוב על יחסים בין בני-אדם באימהות, בזוגיות ובחברות". איריס קאופמן.
"השיחה הזו הותירה את גדי לא שקט. הוא ניסה לחשב בכמה משבע־ עשרה שנותיו של ניב הוא נשמע ככה, מרוחק. הילד אומנם מגדלור, אוחז באיזו גרביטציה שמושכת אליו תמיד ילדים אחרים, אבל הוא תהה כמה מהאחרים האלה הם חברים באמת ולא רק ממלאי מקום, תופסים נפח שנותר ריק מאמא נעלמת ואבא נעדר. בינו לבינו נכנע לידיעה שהוא מקפיד לברוח ממנו כל הזמן. לא יכול לסבול את העיניים המאשימות שלו. כבר כשהיה קטן הן האשימו."
"בדרך כלל הוא היה לובש את הטרנינג הירוק כי הוא מספיק רחב והגומי שלו לא לוחץ על הבטן. הוא לא יכול עם גומי שלוחץ על הבטן. הוא מרגיש כאילו תכף יתפוצץ וכל החלקים של הבִּ פְ נִים שלו יהיו בחוץ והוא ממש לא רוצה שחווה תראה את כל החלקים שלו. זה דבר פרטי. אבל לא נראה שהטרנינג יתאים היום. חווה כבר אמרה לו שהיום צריך להתלבש יותר חגיגי. הוא לא מבין מה חגיגי בבית קברות אבל צריך להקשיב למה שחווה מבקשת".
איריס קאופמן היא סופרת וקלינאית תקשורת. נשואה ואמא לשניים, ילידת חיפה המתגוררת היום בבנימינה.
"את הטיוטה הראשונה של ׳טעם של מלח׳ כתבתי מהר, תוך שלושה חודשים. הסיפור הזה חיכה, כנראה, שנים ארוכות לצאת ממני.
קשה להאשים אותי. הייתי עסוקה. התחתנתי (עם אהוב נעוריי), ילדתי (את בכורי הנפלא), חליתי (סרטן אחד, נבזי במיוחד), למדתי ועבדתי (קלינאית תקשורת), ילדתי שוב (את בני השני המדהים), חליתי שוב, והפעם לנצח (טרשת נפוצה), ואז שוב (עוד סרטן), ושוב (עוד אחד). ואז עצרתי. כי כמה אפשר. ואז כתבתי.
קשה להאמין, אבל זה סיפור אמיתי. וכמו שאמרה המשוררת שולמית אפפל – פחות מאמת אין טעם לכתוב.
אבל ׳טעם של מלח׳ אינו ממואר. אין כאן ׳אמת׳ אוטוביוגרפית, אבל כן יש כאן אותי. את המראה שדרכה אני מסתכלת על העולם, ואיך אני מבינה אותו, ומה אני מרגישה בתוכו, ועד כמה אני זוכרת עבר, ומה שמרתי לעתיד, ואת המילים שהפכתי וסידרתי ומחקתי ובחרתי לדבר איתן את מי שבספר הזה.
יש רווח בין מי שכותב ומי שקורא. ואני מחכה בהתרגשות גדולה שתמלאו אתם – הקוראים שלי – את הרווח הזה ותיקחו אותי איתכם אל עולמכם."
איריס קאופמן
