אבל ומלנכוליה חדש

75 עמודים

בשני המאמרים – ``אבל ומלנכוליה`` ו``פעולות כפייתיות וטקסים דתיים``, המתורגמים כאן לראשונה לעברית, נרמזת המגמה שהלכה והתגברה במרוצת השנים בעבודתו התיאורטית של פרויד באשר לניתוח פסיכולוגי של מערכות תרבותיות, כגון דת וריטואל.

ב``אבל ומלנכוליה`` (1917 [1915] מציג פרויד את ההבחנה שהפכה לשם דבר – כמו גם ירושה כבדת משקל של השיח הפסיכואנליטי – בין עבודת האבל לבין המלנכוליה. בניגוד למתאבל, העובר תהליך של הפנמה ``בריאה`` לאחר היעלמותו של המת, מזדהה המלנכולי עם דמותו של המת ומפנים אותה עד שזו פונה כנגדו. דו-הערכית שבאהבה מכילה גם יסודות אגרסיביים, ועל כן המלנכולי, המתנכל לעצמו, מבטא גם חמת זעם כנגד מושא התשוקה וההזדהות האבוד. משחק זה מפוקח ``מלמעלה`` על ידי הרשות המצפונית, המענישה ורומסת את האני המלנכולי.