אהבה לימונדה וכתב יד רדוף

לידיה גורדון-קנכט הייתה תמיד סופרת רגישה ביותר ונוגעת. מסִפרהּ הראשון "לאטלנטיס ובחזרה" (ספריַת פועלים, 1978), עבור לַספר היפה והמקורי "תסריט דרום אמריקני - סיפורים" (ספריַת פועלים, 1989) שעל סיפור מרכזי מתוכו זכתה לפני כן ב-1986 בפרס יוסף אריכא, דרך הרומן הפמיניני הלירי "הסיפור של מרתה" (גוונים, 2002) שנהניתי עד מאוד לקרוא לפני עשרים שנה וכך הכרתי את הפרוזה שלה לראשונה, ועד לזה הלפני אחרון "עוברת אורח" (פרדס, 2014) שזכה, כהרגלה, לשבחי הביקורת מפי מבקרים חמורי סבר. זו סופרת שעושה דרך של אמת בפרוזה הישראלית בלא רעש וצלצולים.

הפעם, בספרה החדש בעל השם המקורי: "אהבה לימונדה וכתב יד רדוף", היא מלווה את הגיבורה הישראלית שלה גבריאלה לספרד ונדמה לקורא כי מדובר בתחילה ברומן על חיים אקדמיים של אישה המתקשה להתבגר ולמצוא את האיזון שבין האישי והפרטי והקריירה שאליה היא שואפת. אך מדובר רק בתעתוע של הקורא בלבד, כי לפתע העלילה נשברת למעין סיפור מתח בלשי סביב כתב יד עתיק יומין של לא פחות מאשר שלמה אִבְּן גַּבִּירוֹל, המשורר הקנוני, המיוסר והצעיר מימי הביניים שמת בדמי ימיו. לגורדון-קנכט יש פרקי אהבה מקסימים בספר זה שבין גבריאלה הגיבורה שלה ומושא המחקר שלה, אבן גבירול, אשר בא אליה בחלומות הלילה ובהקיץ ומנחֶה אותה.

רן יגיל

לידיה גורדון קנכט היא ילידת אורוגוואי, ומאז עלייתה לארץ היא מתגוררת בקיבוץ געתון. היא בעלת תואר דוקטור מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.