אורבניזם מחודש

117 עמודים

החוויה האורבנית היא ללא ספק החוויה האנושית המעצבת של המאה ה-20; היא הפכה זה מכבר למעין טבע ראשון אצל האדם המערבי בן זמננו. באסופת המאמרים הנוכחית מוצעת תמונה מייצגת של הסוציולוגיה האורבנית בראשית המאה ה-20 לאחריה. הקריאה בטקסטים הקלאסיים הללו שהפכו במרוצת השנים למחקרי יסוד של המחשבה על העיר המודרנית – חושפת את דרכי ההתבוננות במרחבי האורבני ובאישיות הייחודית המתגבשת במסגרתו ואת דרכי החקירה של התבוננות זו.
בחיבור החותם את הספר, "אורבניות כאורח חיים" (1938), העמיד לולאיס וירת, אף הוא דמות מרכזית של אסכולת שיקגו, תיאור שיטתי של כמה מן המאפיינים המרכזיים של העיר הגדולה. וירת מאפיין את העיר באמצעות שלושה היבטים מרכזיים: גודל האוכלוסייה, דחיסות והטרוגניות חברתית. אצל וירת מתקיימות הרחבה מושגית ותפיסה כוללת של מה שהוא מכנה "אורבניות", כלומר היבטים חברתיים ותרבותיים-עירוניים, כגון הפרדה מרחבית, מגעים חברתיים משניים והטרוגניות חברתית, המשתקפים בעמדות, במבנים אישיותיים ובדרך חיים.