אישה של 100 מטר

וְאִם
גַּם כְּשֶׁיִּגָּמֵר
אֶשָּׁאֵר
אִשָּׁה שֶׁל 100 מֶטֶר
וְאִם
גַּם כְּשֶׁיִּגָּמֵר
לֹא אוּכַל לָלֶכֶת
סְתָם בָּרְחוֹב
גַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר
גַּם כְּשֶׁיִּגָּמֵר
לֹא אַצְלִיחַ לִנְסֹעַ לְדַבֵּר לְהִתְקָרֵב לְחַבֵּק
גַּם כְּשֶׁיִּגָּמֵר
גַּם כְּשֶׁיִּהְיֶה מֻתָּר
וְאִם
אִם אֶהְיֶה כָּאן בִּכְלָל


מתוך החרדה של ימי סגר ומגבלה, בוחנת תחיה דב תמונות זיכרון, מנסה להקפיא רגעים של אושר ורגעים של אימה. מנסה לצייר תמונת מציאות. התחושה האפוקליפטית נטבלת בהומור כמו למשל במחרוזת המחויכת "בקטלוג של סנו". עם זאת היא אינה מצניעה מבט מפני זוועות שהן גם מחוץ לתחום הבועה, פליטים, מלחמות, הרג ואימה. פטריות יער יכולות להיות גם רעילות, ושגרת חומרי הניקוי להיצבע בצבעים פסיכדליים. שיריה של תחיה דב אינם יומרניים, הם נמסרים לכאורה כלאחר יד, והם שירים של אמת ושל הזדהות גדולה עם החלש והסובל. וכאמור, מעל כל זאת, החיוך.
עמית ישראלי-גלעד

תחיה דב, ילידת עפולה 1962. גרה בנהריה, עוסקת בצילום. בוגרת לימודי עיצוב טקסטיל במכללת שנקר. בוגרת תואר שני בחוג לספרות באוניברסיטת חיפה במסלול כתיבי היוצרת.