אנשים מיותרים

אנשים מיותרים מגולל את סיפורה של משפחת בלאנק– אליסה, גיבורת ראינו לילה והוריה ז’ניה וסבה– בתקופה בה פירוק ברית המועצות עוד לא הופיע אפילו בחלומות הפרועים ביותר של מתנגדי המשטר הקומוניסטי. ביאלסקי פורשת קנבס רחב, עליו היא מורחת זו על גבי זו שכבות פסטל עז, היוצרות את מרקם ה”חיים” – ההיסטוריה והגיאוגרפיה שלה עצמה. המחברת מצליחה לעשות את המופלא מכל –  להתבונן בהתרחשויות כאילו יש לעיניה את היכולת לצאת מגופה ולהתבונן. הקורא מוצא את עצמו נע בתוך משטחי הציור ולפתע צונח ופוסע בבקיעים שהיא חורצת ומצביעה על השכבות כגיאולוג החושף סלעי משקע.

אפריל 1976, שרב נוראי בטשקנט, השמש חורכת ללא רחם את סבה בלאנק– אינטלקטואל מוסקבאי ממוצא יהודי, בשעת יציאתו משערי נמל התעופה. “קוש קליביסיז!” הוא קורא בקול את הכרזה שנמתחה מעל הכיכר. אף על פי שאינו מבין את הכתוב בה, הוא מחייך. מכאן מתפתל סיפור העלילה בעקבות סבה, מדען שנטש את הקריירה המדעית ונסע אל האלדורדו שלו, אוזבקיסטן – המוצא מן העליבות והבינוניות שלהן נידון ככל אזרח בברית המועצות. סבה משוטט במרחבי העלילה שמתהווה ומסתעפת כקולאז’ בטשקנט, אבל מושכת אל תוכו את סיפור אהבתו לז’ניה אשתו ובתו אליסה, שנותרו במוסקבה, וכמו מכוונת את מעשיו ועומדת בבסיס השרדותו.  ביאלסקי לא נותנת לגיבוריה ליהנות מאושר שנמשך יותר מחיבוק בודד; האהבה תמיד עצובה או מגוחכת באמיתיות הכנה שלה, ולכן מסחררת וממיסה את הלב.