אפרים

אנחנו רואים יונה וחושבים על המלים צלם אנוש. הרוח היא חידה וגם הרוח שנושבת בין הבתים בסוף דצמבר. עוד מעט אנחנו מתים ובכל זאת אנחנו ממלאים את חלונות הראוה (מאחורי זכוכיות גדולות) באינספור חפצים. מה שקוראים מכונית עומד וזז עומד וזז ואסור לצעוק.
כבר אין לנו אמהות או שהן שקנו מאוד והן יוצאות כמו דחלילים מן הפתחים האחוריים של מוניות. בבתי הקולנוע אנחנו רואים ספורים אחרים ואנחנו שוכחים שאנחנו יוצאי רומניה. פה ושם אנחנו מתים וטומנים את גופותינו באדמה ואנחנו חוזרים מבתי הקברות ומרתיחים מים בקומקומים שלנו. מי ששותה תה שותה תה ומי ששותה קפה שותה קפה ברחובות שאנחנו נותהים להם שמות כמו אבן גבירול.
כוחות גדולים יותר מכוחה של הספרות מניעים אותנו. למשל כוחה של האלף שהיא אנחנו כל אחד לבדו וההא שהיא חמש האצבעות והבית כשאנחנו בעולם הזה וחמש האצבעות (ההא האחרונה) נוגעות בנו.