בבל אשר בים

ספר שיריה הנוכחי של גאולה הודס-פלחן עומד בסימן השניות והמתח הנפשי, תוך הדגשת התת-מודע, ותוך שימוש במערכת סמלים ודימויים אישיים מאוד. למעשה, שני כוחות עיקריים מתגוששים בבסיסה של שירה זו : "איני יודעת עוד / את גופי / וגם הנפש פוקעת" – כותבת המשוררת.ההסתר וריסוק השורות עד כדי העמדת המילים בבדידותן, הם מן האמצעים הפואטיים המרכזיים כאן; כאילו מהלכים אנו על קרקעית ים, שהיא גם קרקעית הנפש, מקום-שם נבנית בבל החדשה והאישית. זוהי ממלכה שבה הניגודים יהפכו לאחדות – כבטרם בלבול הלשונות – כדי שהמגדל ייגע בשמיים. שהרי רק "בנקודת האפס / נחבאות הלבנים של בבל".מעט מאוד ספרי שירה עוסקים בימינו ב"ארס-פואטיקה" באותה אינטנסיביות שבה עוסק ספר זה בנושא.ואמנם המשוררת מתמצתת את ה"אני מאמין" השירי שלה בשורה : "שירי, דובבי את הסמוי מן העין". הכוונה לאותו "נעלם" אשר חג מסביב לגרעין הזהות העצמית, הכולל ארוטיקה כבושה, הדחקות ועימותים בין גוף ונפש.אלה הם נושאים, שהופיעו גם בספריה הקודמים של גאולה הודס-פלחן, אם בגלוי ואם ברמז – אולם בקובץ זה הם הופכים להיות אדנותיים, וזוכים לצורת ביטוי ייחודית ביותר על-ידי המשוררת; שכן היא מיטיבה להעמיק לתוך עצמה ולעצב סגנון ייחודי והולם לעולמה המורכב.