בדיונות

זמן לא רב לאחר מות אביו, ערב חג המולד 1938, עלה חורחה לואיס בורחס במדרגות בחיפזון, ונתקל בראשו בחלון, הפצע הזדהם, בורחם קדח, וסופו שהובהל לבית החולים ונותח בראשו, לאחר מכן חשש פן לא יוכל להמשיך לחשוב ולכתוב, ומכיון שפחד יותר מכל לגלות כי אינו מסוגל, כמימים ימימה לכתוב ביקורת, החליט לנסות סוג חדש של כתיבה, כדי שהאכזבה לא תהיה מוחלטת,
תוצאת ניסויו זה היא ``פייר מנאר. מחבר דון קיחוטה`` - יצירה שבלעדיה ובלי יצירות נוספות כ``טלן אכבר, אורביס טרטיוס``. ``ספריית בבל``. ``גן השבילים המתפצלים``. ``פונס הזכרן`` או הנס הנסתר``, קשה לתאר את נוף ספרות העולם במאה העשרים.
בפרולוג ל`בדיונות` הסביר בורחס מדוע העדיף לכתוב, כדבריו, ``הערות על ספרים דמיוניים``: ``טירוף מייגע ומדלדל הוא חיבורם של ספרים רחבי-יריעה, הרחבת הדיבור על פני חמש-מאות עמודים אודות רעיון שלהצגתו המושלמת בעל-פה די בדקות אחדות. דרך פעולה טובה יותר היא לדמות שספרים אלו כבר קיימים ולהציע סיכום, פרשנות``.
כך בא לעולם ז`אנר שאפשר היה לקרוא לך ``חרש``, אילמלא הונחה ביסודו כפירה עיקשת בבלעדיותו של זמן חד-ממדי. עוקב וחד-סיטרי: סיפור קצר - המתחזה לעיתים למאמר מלומד או פולמוסי - אשר ממחיש ומפרש בקצרה פאראדוקס פילוסופי בדבר אופן קיומו של העולם. רשמי החושים והתודעה שבאמצעותם אנו חווים אותו. הסימנים שבאמצעותם אנו מציינים אותן, ואופן קיומם שלהם.
יותר מכל ספר אחר של בורחס, `בדיונות` (Ficciones) הוא זה שעליו נבנה פירסומו העולמי, ושבזכותו מוזכר שמו של הסופר הארגנטיני הזה בנשימה אחת עם שמות כקאפקא, נבוקוב או בקט, לראשונה מכונסים כאן בעברית כל סיפורי הקובץ הזה, כפי שהופיע לראשונה בבואנוס איירס ב1944- בהוצאת Sur, ועם שלושת הסיפורים שנוספו לו במהדורת 1956 של הוצאת Emece`. חלק מהסיפורים כבר נכללו באסופה `גן השבילים המתפצלים` (1975) בתרגום יורם בראובסקי.
הספר הנוכחי לא רק משלים את הקובץ `בדיונות` כסידרו ובמלואו, אלא מביא תרגום מתוקן ומעודכן, ובעצם אפשר לומר: חדש.