עפעפיו של דן התכוצו. הוא הביט ביפעת במבט מלא שנאה, ואחר כך הביט בטל ולבסוף העביר את מבטו אלי. "איזה מין מפקד אתה, ג'ינג'י שחר..." קרא בקול רועד, כאילו הוא עומד לפרוץ בבכי בעוד שניה, "איזה מין מפקד אתה, שלא אכפת לך שככה משמיצים את אחד החברים שלך? ככה מתנהג מפקד של חבורה?" בבת אחת האדימו עיניו. מבלי להמתין לתשובה שלי, הוא הפנה כלפי את גבו, יצא מהחדר וטרק את הדלת בבעיטה. "אתם ילדים מגעילים!" צרח בקולי קולות. כשנותרנו ארבעה, אמרה שגית: "דן צודק". נכון שגילינו מה קרה, אבל תעלומה אחת עדין נשארה: האם יתכן שלדנה פישמן יש אזנים אלקטרוניות?