ביוולף
תקציר
ביוולף היא השירה האפית המתקדמת ביותר בתרבות המערב לאחר בעידן הקלאסי. הפרץ הגדול של האפוסים מימי הביניים המאוחרים, דוגמת שירת רולן, שירת הניבלונגים, שירת הנסיך איגור, אל-סיד וכן חלקה הניכר של הסאגה האותוריאנית, ראה אור בשלהי המאה ה-12 ובמהלך המאה ה-13. כחלק מובנה במכלול הספרותי רב הסגולה וההיקף שקדם ליצירות מופת אלה. מכאן שמחבריהם של שירת רולן או אל-סיד הסבו ערוך של כלים אסתטיים.
לא כך ביוולף. היצירה נכתבה קרוב לוודאי בראשית המאה השמינית, קרי: חמש מאות שנים קודם ליצירות הנזכרות לעיל. הנה כי כן היה על מחברה העלום של ביוולף לברוא יש מאין. הוא עשה זאת, והמלאכה צלחה בידו. שליטתו של המחבר בכלים אסתטיים אכן מפתיעה. כך מתן מסגרת נרטיבית-אפית לעלילה, כך אפיון פסיכולוגי דק של הדמויות, כך השימוש המושכל באלגוריה ובסמלים, ועוד. כל אלה, שהם בעינינו בבחינת המובן מאליו, הם יצירתו המקורית של משורר אלמוני מן המאה השמינית.
נהוג להניח כי היצירה שבידינו, הכתובה באנגלית עתיקה, נכתבה בבריטניה. אולם העלילה, מתחילתה ועד סופה, מתרחשת בדרום סקנדינביה, ליתר דיוק בצפון דנמרק ובקצה הדרומי של שבדיה. רוח הדברים היא טווטונית במובהק, והקרבה אל הסאגה הגרמנית והנורדית ניכרת בכל שורה. אין ביצירה כל זכר לבריטניה, קורותיה או אישיה. מכאן הסבירה (בקרב מיעוט מבין חוקרי ביוולף) הטוענת כי היצירה המקורית נכתבה דנית וכי ההעתק המצוי בידינו, משנת 1000 בקירוב, הוא תרגום מאוחר לאנגלית.
ביוולף הוא הכרך ה-19 בתרגומי השירה של אריה סתיו. תרגומו לאפוס הסרבי שירת קוסובו עומד לראות אור בסתיו 2008.
אריה סתיו עומד בראש ´מרכז אריאל למחקרי מדיניות´ ועורך את כתב העת ´נתיב´.