בסיס בטוח

עד כמה האם קשובה לבכיו של התינוק, לאיתותי המצוקה שלו? האם היא ערנית להם וממהרת להגיב? האם היא נמנעת לגשת מתוך אמונה שגויה שאם תיענה, תגרום לילד להיות מפונק ותלותי? או אולי אין היא שומעת כלל את הבכי משום שהיא מרוכזת בעצמה ובמצוקותיה וחוֹוה את האימהוּת כנטל כבד מנשוא?בולבי שואל גם עד כמה נקבעת תגובתה של האם על ידי הדרך שנהגו בה כאשר הייתה היא עצמה תינוקת וילדה; וכיצד היא מושפעת מקיומה או מחסרונה בהווה של סביבה תומכת – בן זוג, בני משפחה או חברים?ובהמשך הדרך, איך ישפיעו ההיענוּת או ההזנחה (ולעתים האלימוּת והאיוּמים) של ההורים על הילד הגדל, על תגובותיו לנוכחות ההורים ולהיעדרם, על יכולתו להתעניין בסביבתו ולחקור אותה, על היחסים שייצור עם הזולת בשנות הגן ובית הספר, בגיל ההתבגרות שלו ובבגרותו?