בצלו

רונה, משוררת תל אביבית צעירה, קצת מוזרה ואולי אנורקטית, חיה עם עמית היפֶה, שרוצה ממנה ילד, אבל לא בטוח באשר לנטייתו המינית. הוא מתחבט בין אהבתו אליה לבין משיכתו העזה לדוידי. אבל דוידי לא בטוח שהוא רוצה אותו, הוא עדיין מתאבל על בן זוגו שנפטר ממחלה קשה בדמי ימיו.

דוידי גר מעל טוניה, בעלת הבית שלו, ניצולת שואה. הרעש המטריד שבוקע מדירתו של דוידי בלילות מעלה אצל טוניה בדל זיכרון שהיא מתאמצת כל השנים להדחיק. היא מנסה לקבור את הצללים המאיימים של חייה ומוצאת נחמה בנכדה האהוב, עידן, חייל צעיר וטוב לב שמעדיף לגור איתה מאשר בבית הוריו המתפורר.

הרומן מאכלס בחום חמישה גיבורים אוהבי חיים, שנאבקים כל הזמן במוות. הם מנסים למצוא את מקומם, את זהותם המינית וזהותם בכלל. חלקם סוחבים איתם צל של זיכרון כואב שאינו מרפה, שהוא החוט המקשר בין סיפוריהם המסתרגים ונחבטים זה בזה.

לילך גליל מטפלת בדמויות שלה באהבה ובאומץ, ובעקבותיה נכבש גם הקורא בעלילותיהן המרגשות, המרתקות, ומוצא בכל אחת מהן משהו מעצמו.

זהו ספרה החמישי של לילך גליל, ילידת 1967. הרומן הקודם שלה, "בית. אהבה" (ראה אור בהוצאת מטר) זכה לאהדת הקהל והביקורת.