גונבים את הבשורה

“זהו כינוס ראשון למאמרי הספרות של שלֵו, שפורסמו במהלך חייו לאורך שישים שנה כמעט. על אף היקפה, רוחבה ומשכה של יריעה מרשימה זו, הוא לא כינסם בספר משלו ואף התנגד לכינוסם בידי אחרים שחפצו בכך. רק בשנותיו האחרונות, וביודעו כי מפעל זה ייחתם מן הסתם רק לאחר מותו, נעתר לבקשות חוזרות ונשנות, והתוצאה היא הספר הכבד שאתם אוחזים בידיכם. התנגדותו של שלֵו לכינוס כתביו בספר מעוררת תהייה. אומנם המזג הביקורתי שלו, אשר היה קשוב להווה החי ומכוּונן לדופק החיים הציבוריים, והגיב לאירועי השעה ולרחשי החיים החברתיים גם כשעסק, לכאורה, בסוגיות ספרותיות רחוקות או בכתבים היסטוריים וביוצרי מופת מן העבר, מזג זה חייב הדפסה מהירה בבמות שחיי השעה והאקטואליה הפוליטית והתרבותית היא נשמת אפן. אלא שללא כינוס בדפוס בר-קיימא, נקברו כתביו של שלֵו בארכיונים, ונראה כי על אף מקוריותם וחשיבותם, הם לא חילחלו אל תודעת ציבור הקוראים.  אפשר לשער כי שלֵו נהנה מכך שפיזור כתביו בין במות שונות שהגישה הפיזית אל מרביתן אינה פשוטה ותובעת מאמץ מסוים מצד הקוראים והתכוונות מיוחדת להשיגן, הקנה לו חמקמקות מסוימת, כמעט שֵדית, אשר הלמה את אופיו, המסרב בעיקשות לכל קיבוע, מיון או הגדרה נוחים ופשוטים.” {מתוך: מי מפחד ממרדכי שלו? אחרית דבר, שירה סתיו} מבקר הספרות מרדכי שלֵו היה מהחשובים בבקרי הספרות העברית, אך עם זאת - מהעלומים שבהם. כתביו החשובים ידועים היום ליודעי ח”ן בלבד, ועל אף חיוניותם ומורכבותם, אינם נגישים וכמעט שאינם מוכרים. אנו שמחים וגאים להציג לפניכם את כינוס עבודתו המחקרית של שלֵו, שתעוזתה ומקוריותה ניכרות לכל עין. אנו משוכנעים שהחוקרים והקוראים שייחשפו כאן לראשונה לעבודתו, ייווכחו לדעת עד כמה היא רעננה וחדשנית.      - העורכים