גטו וילנה

קיץ 1944: לאחר שהטיסו השלטונות הסובייטיים, במבצע יוצא דופן, את המשורר אברהם סוצקבר ואת אשתו מן השטחים שבשליטת הנאצים אל החופש התמסר המשורר מיד למשימה לכתוב חיבור על השואה בווילנה עירו. זה היה בחודשים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, וככל שהיא התקרבה לסיומה, כן הלכו והתבררו הממדים הבלתי נתפסים של רצח היהודים. זהו אחד החיבורים הראשונים המתעדים את זוועות הנאצים וגם את התנגדות היהודים על פניה השונות – המאמצים להבטיח את הקיום הפיזי בתנאים הקשים מנשוא של הגטו, הפעילות החינוכית והתרבותית, הקמת המחתרת היהודית. בספרו של סוצקבר, המובא עתה לקורא העברי בתרגום מחודש, התיאור ההיסטורי משולב עם העדויות האישיות של ההתמודדות עם הכיליון.                                 אברהם סוצקבר, מגדולי המשוררים ביידיש, התחיל לפרסם את שיריו ביידיש בפולין לפני השואה והתמיד ביצירתו בגטו וביער. הוא היה שותף לפעילות התרבותית בגטו וילנה ולעבודה המסורה  להציל מידי האויב את אוצרות התרבות היהודית – ספרים, כתבי יד ויצירות אמנות. ב־1946 הוא הוזמן להעיד במשפטי נירנברג. לאחר מסכת נדודים על פני אירופה הוא עלה ארצה ב־1947. סוצקבר היה לדמות מרכזית במרכז לתרבות יידיש שקם בישראל, הן בזכות כתב העת די גאָלדענע קייט ("שרשרת הזהב") שהוא ערך יותר מארבעים שנה והן בזכות כתיבתו המסועפת, שהצטיינה בעידון סגנוני ובראייה מטפיזית מעמיקה.