דבר לא נספג

״אבא שלי שומט את עצמו על האדמה לידי. בואי, שימי עליי ראש.

ראשי בחיקו, ראשה של ענבל בחיקי. שלושתנו מתרשלים...

סוף כל סוף אתה מצליח לישון ולא ללכת הלוך ושוב, אני לוחשת.

אבא שלי ממלמל מתוך שינה. כשאני נוגע ברגבים שבאדמה יש לי שקט, אני יכול להיות במקום ולא ללכת.

ובבית אין שקט?

בבית יש לי רק את הרעש שלי.״

לליאת, גיבורת הספר דבר לא נספג, יש בית ובעל ויופי וילדה מתוקה, שבאה לעולם אחרי קשיים רבים.

ויש לה סוד. ויש לה כאב.

היא מנסה להיות כמו כולן, אבל הסודות והחרטות מושכים אותה מטה. היא לא מצליחה להרות; הבת שלה דחויה וסובלת; ההורים שלה עסוקים בבעיות משלהם; וחברות לא היו לה מעולם.

כדי לרפא את בתה ואת ביתה, על ליאת להישיר מבט אל הפצעים שמהם ברחה, לחטט בעבר ולהתייצב סוף־סוף מול הכאב.

בספר הביכורים שלה, ניצן אלמוג־שריג פורשת באומץ, בכנות רדיקלית ובבשלות מפתיעה, סיפור על הפצעים שפצענו בעצמנו, הפצעים שפצעו בנו אהובינו, הפצעים שירשנו מהורינו והניסיון הסיזיפי למנוע אותם מילדינו. זה סיפור על חיים בארץ הזו, על מעגלי ואדוות הכאב שבה; על אובדן והתחדשות, צער ויופי, ומעל הכול, דבר לא נספג הוא סיפור על פצעי העבר ועל צלקות העתיד, ואולי, מציע הספר, האפשרות היחידה להחלמה היא ללמוד לחיות עם הצלקת.

ניצן אלמוג־שריג גדלה בכפר סבא וכיום מתגוררת עם משפחתה בקיבוץ ניר אליהו. במשך שנים עסקה במחקר קליני והיום מחנכת ומלמדת מדעים. דבר לא נספג הוא ספרה הראשון.