דובי פה ושם

"דֻּבִּי–פֹּה–וָשָׁם מִתְגּוֹרֵר עַל הַמַּדָּף,  וּלְכָל יַלְדֵי הַגַּן הוּא חָבֵר וְגַם שֻׁתָּף." עַד שֶׁיּוֹם אֶחָד מִתְגַּלְגֵּל דֻּבִּי וְנוֹפֵל מִתּוֹךְ הַתִּיק שֶׁל דָּן. בִּלּוּי סוֹף הַשָּׁבוּעַ הוֹפֵךְ לְהַרְפַּתְקָה מְלֵאַת סַכָּנוֹת וְהַפְתָּעוֹת – בַּיָּם, בַּיַּבָּשָׁה וּבָאֲוִיר. הַאִם יַצְלִיחַ דֻּבִּי–פֹּה–וָשָׁם לַחֲזֹר בְּשָׁלוֹם אֶל יַלְדֵי הַגַּן? ג´וּלְיָה דוֹנַלְדְסוֹן הִיא סוֹפֶרֶת הַיְּלָדִים עֲטוּרַת הַפְּרָסִים, מְחַבֶּרֶת רַבֵּי–הַמֶּכֶר ´טְרוֹפוֹתִי´, ´טְרֶמְפְּ עַל מַטְאֲטֵא´, ´לַקּוֹף יֵשׁ בְּעָיָה´ וְ´נֶל הַכַּלְבָּה הַבַּלָּשִׁית´, שֶׁיָּצָא בְּעִבְרִית בְּהוֹצָאַת מוֹדָן. רֶבֶּקָה קוֹבּ הִיא מְאַיֶּרֶת שֶׁזָּכְתָה לְשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת, וְיָצְרָה עִם ג´וּלְיָה דוֹנַלְדְסוֹן אֶת רַב–הַמֶּכֶר ´בֻּבּוֹת שֶׁל נְיָר´.