דף הבית > דיאלוגים
דיאלוגים
תקציר
290 עמודים.
דני דידרו (1784-1713) , הוגה דעות בן דורם של וולטר, מונטסקייה ורוסו, מגלם באישיותו הכובשת דמות דמות טיפוסית של איש תקופת ההשכלה במאה השמונה עשרה בצרפת: מצד אחר נכרת בכתיבתו נכונות להשמיע ביקורת נוקבת על החברה והמשטר ודרישה בלתי מתפשרת לכונן חברה חילונית ורציונלית, מנותקת מן המסורת הדתית ומעמדית של ארצו; מצד שני בולטת הכתיבה הקלילה והשנונה של ביקורת זו, שמאפשרת לכל אחד לא רק להבין את הדברים ואף להזדהות עמם אלא גם ליהנות מהם.
´דידרו הוא איש מסוכן מאוד´, כתב אזרח פריזאי באמצע המאה השמונה עשרה והמליץ למשטרה לעצור אותו בעוון פגיה בקודשי הדעת. דידרו אכן נרדף וגם נכלא בשל דעותיו, אולם גם בקרב צתמגדיו שררה הסכמה שהוא איש שנון ששיחתו משעשעת מאוד. הערכתו העצמית הייתה שונה במקצת: ´אינני שנון´, כתב,´יש בי טוב יותר: פשטות,כנות, חום בנשמה, שכל שקל להציתו, נטייה להתלהבות, אהבה לטוב, לאמתי, ליפה, נטייה לחייך, להעריך,לכעוס, לאהוד, לבכות´.
במידה היה דידרו מנהיגה לא מוכטר של תנועת ההשכלה בצרפת. אמנם הוא לא מילא כל תפקיד ציבורי רשמי, לעולם לא עמיד את עצמו ואת אישיותו במרכז העניינים, אך הוא היה היוזם והמפיק הבלתי נלאה של ה ´אנציקלופדיה´ הגדולה – המפעל הספרותי שהצליח ליצור שותפות בין הוגי הדעות שפעלו באותה תקופה ולהעמידם כמעין קואליציה של אינטלקטואלים שהציעה חלופה למשטר האבסולוטי השמרני והמנוון של צרפת.
בספר זה מכונסים ארבעה דיאלוגים מאת דידרו וכן קטעים מערכים שכתב ב ´אנציקלופדיה´, שרובם רואים עור לראשונה בתרגום עברי. כל אחד מהדיאלוגים מבטא היבט מסוים של אישיותו: הפילוסופיה החברתית – ב ´אחיינו של ראמו´; המדע והפסיכולוגיה – ב ´חלומו של ד ´אלמבר´; המשפט והפוליטיקה – ב ´שיחת אב עם ילדיו´; הדת והאתיקה – ב ´נספח למסעו של בוגנוויל´. כל אחד מהיצירות הללו היא דוגמת מופת לחשיבה החדשנית ולכתיבה המבריקה של אחד מגדולי היוצרים של המאה השמונה עשרה.
דני דידרו (1784-1713) , הוגה דעות בן דורם של וולטר, מונטסקייה ורוסו, מגלם באישיותו הכובשת דמות דמות טיפוסית של איש תקופת ההשכלה במאה השמונה עשרה בצרפת: מצד אחר נכרת בכתיבתו נכונות להשמיע ביקורת נוקבת על החברה והמשטר ודרישה בלתי מתפשרת לכונן חברה חילונית ורציונלית, מנותקת מן המסורת הדתית ומעמדית של ארצו; מצד שני בולטת הכתיבה הקלילה והשנונה של ביקורת זו, שמאפשרת לכל אחד לא רק להבין את הדברים ואף להזדהות עמם אלא גם ליהנות מהם.
´דידרו הוא איש מסוכן מאוד´, כתב אזרח פריזאי באמצע המאה השמונה עשרה והמליץ למשטרה לעצור אותו בעוון פגיה בקודשי הדעת. דידרו אכן נרדף וגם נכלא בשל דעותיו, אולם גם בקרב צתמגדיו שררה הסכמה שהוא איש שנון ששיחתו משעשעת מאוד. הערכתו העצמית הייתה שונה במקצת: ´אינני שנון´, כתב,´יש בי טוב יותר: פשטות,כנות, חום בנשמה, שכל שקל להציתו, נטייה להתלהבות, אהבה לטוב, לאמתי, ליפה, נטייה לחייך, להעריך,לכעוס, לאהוד, לבכות´.
במידה היה דידרו מנהיגה לא מוכטר של תנועת ההשכלה בצרפת. אמנם הוא לא מילא כל תפקיד ציבורי רשמי, לעולם לא עמיד את עצמו ואת אישיותו במרכז העניינים, אך הוא היה היוזם והמפיק הבלתי נלאה של ה ´אנציקלופדיה´ הגדולה – המפעל הספרותי שהצליח ליצור שותפות בין הוגי הדעות שפעלו באותה תקופה ולהעמידם כמעין קואליציה של אינטלקטואלים שהציעה חלופה למשטר האבסולוטי השמרני והמנוון של צרפת.
בספר זה מכונסים ארבעה דיאלוגים מאת דידרו וכן קטעים מערכים שכתב ב ´אנציקלופדיה´, שרובם רואים עור לראשונה בתרגום עברי. כל אחד מהדיאלוגים מבטא היבט מסוים של אישיותו: הפילוסופיה החברתית – ב ´אחיינו של ראמו´; המדע והפסיכולוגיה – ב ´חלומו של ד ´אלמבר´; המשפט והפוליטיקה – ב ´שיחת אב עם ילדיו´; הדת והאתיקה – ב ´נספח למסעו של בוגנוויל´. כל אחד מהיצירות הללו היא דוגמת מופת לחשיבה החדשנית ולכתיבה המבריקה של אחד מגדולי היוצרים של המאה השמונה עשרה.
0 ביקורות
