האוויר שאת נושמת

יש חברויות שנדמה שהן, כמו רומן אהבים, מעשה יד הגורל.

דורֶס הרזה, היתומה בת התשע, עובדת במטבח של מטע סוכר בשנות השלושים בברזיל כאשר נכנסת לשם ילדה שמשנה הכול. גראסה, בתו המפונקת של ברון סוכר עשיר, היא ילדה פיקחית, שבעה, יפה ושובבה עד מאוד. שני דברים עיקריים מחברים בין דורס לגראסה, שנולדו בעולמות רחוקים להפליא זה מזה: מעשי קונדס ומוזיקה.

לאחת יש קול של ציפור שיר, ואילו השנייה חשה את המנגינות בנשמתה ומחברת להן מילים. המוזיקה תהפוך בהמשך לתשוקה משותפת, למקור ידידותן ולמוקד יריבותן, וכן דרך היציאה היחידה מחייהן כילדות.

ואולם רק אחת מהן תהפוך לכוכבת. הקשר האינטימי והטעון ביניהן יקבע את גורלה של כל אחת מהן וירדוף אותן כל החיים.

האוויר שאת נושמת מתחיל במטעי הסוכר שבלב ברזיל, עובר לרחובותיה הסוערים של שכונת לאפה בריו דה ז´ניירו, ממשיך ללוס אנג´לס בתקופת תור הזהב של הוליווד וחוזר לקצב התוף של המולדת.

זהו סיפור מרתק של חברות בת שנים על יתרונותיה העצומים ומכאוביה הבלתי פוסקים. סיפור המעורר את השאלה איזה חוב אנחנו חייבים למערכות היחסים המעצבות את חיינו.