הבת היחידה

ברעננות ומתוך חדווה מוליך אותנו יהושע ברומאן־הקצר הקרנבלי הזה אל גיבורה ומקום חדשים אצלו. רקֶלֶה לוצאטו האיטלקייה־יהודייה – בת יחידה ילדותית ומפונקת, שחיה עם משפחתה האמידה בעיר קטנה ליד ונציה – נושאת על כתפיה העדינות את מלוא העלילה, הווה הנמשך פחות משלושה חודשים. אלה נפתחים בימי ההיערכות לחג־המולד ולחגיגות של ערב השנה החדשה, שנת אלפיים – ימים של אווירת נצרות מתוגברת. האווירה הזאת מלבה את בלבול הזהויות של רקֶלֶה. בעודה עסוקה בלימודי תפילות, מצוות ועברית לקראת חגיגת הבת־מצווה שלה באביב, מוצאים אותה מוריה מתאימה ביותר למלא את תפקיד אם־האלוהים בהצגת חג-המולד בבית־הספר, אך למגינת־לבה אביה אוסר עליה להשתתף בהצגה. הסב האהוב עליה, אבי אמה, הוא קתולי אדוק, הסבתא־אשתו אתיאיסטית במופגן, ואילו אבי־אביה מספר לה איך ניצלו חייו בימי מלחמת־העולם כי לבש זהות מדומה וכיהן ככומר בכנסייה כפרית נידחת. לא פלא שרקֶלֶה עסוקה באובססיביות בָּאלוהים המתחלפים לא רק של הדתות המונותיאיסטיות, אלא גם של המאמינים ברוחות ובכוכבים. ויהושע פוטר אותה מעקיצתו האירונית, המופעלת אצלו בדרך־כלל כלפי דמויות ראשיות, ומתייחס אליה באמפתיה סבאית. קריאת התיגר על כלובי ה"זהות" וה"שייכות", המאפיינת את הסיפורת של יהושע, מזינה בספר זה מבט קנטרני בזהות האתנית-דתית. יהושע מתגרה בה באמצעות בלילתה המגחיכה בניגודיה. לאורך כל הספר מתהלכת רקֶלֶה בין אינספור מראות אירוניות צבעוניות, שנשקפות מהן זהויות מעורבלות, עם "תוספת" של פרטים זרים. כושר ההמצאה המדהים של יהושע עולץ וחוגג בספר במיוחד בערבולים הללו. כך, למשל – ברכב שֶׁטח בריטי, שרקֶלֶה מוסעת בו תדירות, כבר הועבר ההגה הימני שמאלה, אך לוח־השעונים עודו משמר את זהותו הבריטית הימנית, והנהג נאלץ להיעזר בנוסעת כדי לעקוב אחריו; במוחו של התוכי שרקֶלֶה מקבלת במתנה לחג־המולד אמורות להתערבב עברית ואיטלקית, ולכן אמור להיות לו מקור גדול; הרב שליח חב"ד המדריך את רקֶלֶה, שמשום־מה הוא דווקא יהודי תוניסאי, התחפש בקרנבל ונציה לכומר עם צלב בגבו, וסופו שנמלט מבוהל משני צעירים איטלקים שלבשו שחורים, חגרו אבנטים וחבשו לראשיהם שטריימלים שעירים. רקֶלֶה, שעל ילדותה הולכת ומעיבה אימתה שתישאר לבד בעולם, בשל הגידול שהתגלה במוחו של אביה ("התוספת"), יודעת לבסוף שכבר אינה רוצה להישאב מעולמה הפרטי ולמלא את תפקיד אם־האלוהים (יש כבר יותר מדי אלוהים בעולם). היא תסב את רוח־הקודש היהודית־נוצרית־פגאנית אל חייה האישיים, וכך "תמיד תישאר אני".