הורות ללא מסכות

 מאז פרויד יש לגיטימציה להתחשבן עם ההורים, לכעוס עליהם ולבלות שעות אצל פסיכולוגים בניסיון להבין במה הזיקו לנו. אבל בו בזמן חל איסור חברתי לחוש כך כלפי ילדינו - הם הפכו לפרה קדושה בתרבות המערבית והישראלית, ומרגע שנולדו אנו מצווים לעטות מסכה מושלמת ולהביע תמיד סיפוק, גאווה ואהבה ללא תנאי.הורות ללא מסכות קורא תיגר על קשר השתיקה האופף את הקשיים והרגשות המעורבים, אך הנורמליים והטבעיים, שמתעוררים אצל הורים כלפי ילדיהם. הספר מאיר את הצדדים האפלים והסודות הקטנים של משפחות רבות: קנאת הורים, העדפת אחד האחים על פני האחר, הקשר הסימביוטי והמעין-זוגי שיוצרים אבות ואימהות עם בנם או בתם, וגם האכזבה, התסכול והמרירות שהם לעתים קרובות מנת חלקם של ההורים."נשבעתי כבר אז כשהייתי ילדה קטנה שאני אהיה אמא אחרת. כל מה שהיה חשוב לה היה שאני אנקה את הבית"- לילך, 43, אם לשתייםהורות ללא מסכות, שכתבה ד"ר דריה מעוז, מבוסס על מחקר עדכני ומקיף, ראשון מסוגו בישראל. כלולים בו למעלה ממאתיים ראיונות אינטימיים עם גברים ונשים חילונים ודתיים, בכל הגילים והמצבים המשפחתיים.אלה פתחו את לבם וסיפרו בכנות נדירה על הרגעים הפחות מלבבים של ההורות. בספר שזורים גם תובנות של אנשי מקצוע העוסקים בגידול ילדים מזוויות שונות, ממצאים של מאות מחקרים במגוון תחומים – מסוציולוגיה ופסיכולוגיה ועד ביולוגיה וחקר המוח – ורשימות מרתקות בספרות, באמנות ובהיסטוריה, המציגות מנקודות מבט מרעננות את המורכבות שבתפקיד ההורה, ובכלל זה לילדים עם צרכים מיוחדים.