החטיפה מן המנזר

100 עמודים

כשאמא ספרה לי שגיטה, בת-דודתי מצ`כיה, עומדת לבוא לארץ, שמחתי מאד. גיטה ואני נולדנו שנה לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, גיטה בצ`כיה ואני בארץ.
אף פעם לא ראיתי אותה, אבל שמרנו על קשר מכתבים כל השנים. ועכשיו, כששתינו בנות שתים-עשרה, היא באה לארץ.
גיטה הפכה לגתית. יום אחד, כשלקחנו אותה לאחד מטיולינו במנזר שעל הכרמל וילדות המנזר חלפו על פנינו בשורה, אחזה בי גיטה בהתרגשות ולחשה: ``אני לא מאמינה, זו אווה! חשבנו שהיא מתה בצ`כיה!`` ואז החלה ההרפתקה הגדולה, שהחלה בעיקוב והסתיימה בחטיפה, והעסיקה את כל ילדי השכונה שלנו, שכונת בת-גלים, ומילאה אותנו התרגשות כל חופשת הפסח באותה שנה.
סיפור מלא עצב ושמחה, מתח והרפתקאות, המתרחש בשנותיה הראשונות של המדינה.