בשלהי שנת 1934נערכו מספר פגישות בן דויד בן גוריון, מנהיגה של תנועת העבודה הישראלית, לבין זאב ז´בוטינסקי, מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית, בניסיון לפייס בין שתי התנועות. "סדרת המפגשים הללו", כותב א.ב. יהושע בפתח-דבר למחזהו היֵלכו שניים יחדיו (שהוא המחזה החמישי שכתב), "ריתקה את התעניינותי ההיסטורית, וכאשר למדתי שבמהלך אחד המפגשים שהתקיים בדירה פרטית בלונדון טיגן בן גוריון חביתה לז´בוטינסקי, נדלק בי ´יצר ספרותי´, שעורר אותי להעלות מחזה שיסודות היסטוריים ודמיוניים מעורבבים בו יחדיו, על מנת להחיות מחדש את הדיאלוג בין שני המנהיגים ההיסטוריים הללו, שעדיין רלוונטיים בשיח האידיאולוגי והפוליטי של ישראל בימינו".