היסטוריה של הכישוף

אם תשאלו את מכריכם מהי מכשפה, הם ודאי יאמרו לכם שמכשפות הן יציר הדמיון. מכשפה, הם יאמרו, היא זקנה מכוערת שיש לה שומה על האף, כובע מחודד, מטאטא, חתול שחור וצחוק צווחני ומרושע. המלכה הרעה בסרט "שלגיה" של וולט דיסני, המכשפה הרעה מ"הקוסם מארץ עוץ", ולפניהן מסורת ארוכה של אמנות, קיבעו את הדימויים הללו בראשנו. אך שום אדם כנראה לא תאם מעולם את הדימוי הסטריאוטיפי הזה.

היסטוריה של הכישוף, אשר נחשב לספר יסוד בחקר תולדות הכישוף, מציג דיון מהימן, מרוכז ומרתק בתופעה מסעירת רגש זו. בזה אחר זה מנתצים המחברים דעות קדומות ומיתוסים כוזבים ביחס לכישוף, למשל: "רופא אליל הוא מכשף" – נהפוך הוא, רופא אליל עוסק במגיה ותפקידו דווקא להילחם באיומי הכישוף או בתוצאיו; "הכישוף הוא אותו דבר בכל העולם" – למעשה קיימים הבדלים עצומים בין צורותיו של הכישוף הנוהֵג בתרבויות שונות. סברה שגויה נוספת היא ש"מכשפות עורכות מיסה שחורה" – אולם המיסה השחורה אינה מוכרת בהיסטוריה של הכישוף האירופי ובוודאי אינה חלק מהרפרטואר של המכשפה המודרנית. "מכשפות הן נשים זקנות" – זו הפרזה לשמה וסילוף האמת, שכן גברים רבים עסקו בעבר ועוסקים גם היום בכישוף, ומכשפות רבות היו צעירות למדי – לעתים ילדות ממש.

ההיסטוריה מלמדת שהן המאמינים בכוח הכישוף והן השוללים אותו חייבים להאמין בעצם קיומם של מכשפות ומכשפים. ספר ייחודי זה – אשר עוסק בין השאר ב"ציד המכשפות הגדול" (שבמהלכו עונו כ-110 אלף בני אדם ובין 40 ל-60 אלף בני אדם הוצאו להורג) בשלהי ימי הביניים ובתקופת הרנסנס – דן בהגדרות השונות שהכישוף זכה להן ובמגוון הצורות שלבש; הוא משרטט את ביטוייו ההיסטוריים, האנתרופולוגיים והדתיים, החל ממקורותיו הקדומים ועד עצם היום הזה.

ג´פרי ב´ ראסל הוא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה, סנטה ברברה.
ברוקס אלכסנדר הוא מחבר הספר "הכישוף מתמסד"; כתב מאמרים רבים על כישוף, ניאו-פגאניות ותנועות דתיות חדשות אחרות.