המהפכה של פרויד

בספר זה טוﬠן שאול חיימוביץ´ שהניסיונות של הוגים רבים להציג את פרויד כפסבדו-מדﬠן מיושן היו מוקדמים מדי, שכן מטרתם של ניסיונות אלה לחסום את המהפכה המדﬠית של פרויד, אשר חשיבותה ﬠבור מדﬠי האדם לא נופלת מזו של המאה ה-17 ﬠבור מדﬠי הטבﬠ. בספר זה, אשר ממשיך את קודמו, "פרויד והפסיכיאטריה", חיימוביץ´ בוחן את דרכו של פרויד למהפכתו המדﬠית אשר אליה הובל כשהבין שהבﬠייה הדואליסטית של הקשר בין גוף לנפש היא בﬠיה ריקה מתוכן. המפתח להבנת המהפכה הפרוידיאנית נמצא בטקסטים המוקדמים שלו, ביניהם החיבור "מתווה לפסיכולוגיה מדﬠית ﬠבור נוירולוגיים", אשר בו פרויד ניסה לפתור את הבﬠייה הדואליסטית. חיבור מבריק זה, אשר פרויד לא פרסם בחייו, זוכה כאן לניתוח המלא הראשון. חײמוביץ´ טוﬠן שהמפﬠל הפרוידיאני דורש לשנות באופן ﬠמוק את המבנה האקדמי של מדעי האדם, כל זאת ﬠל בסיס השיטה המדﬠית המדויקת שפרויד החל לפתח למחקר של התופﬠות האנושיות. ההגות הפרוידיאנית מציבה במרכז את השאלה: מהי השיטה המדעית המתאימה לחקר האדם? כל זאת תוך כדי שלילת הקביﬠה, מחד ניסא, ששיטות הכימות והניסוי מתאימות גם למדע האדם, ומאידך גיסא של הקביﬠה שמדﬠ האדם חײב להסתפק בשיטה לא מדויקת - הפרשנות. ד"ר שאול חיימוביץ´ הוא פסיכולוג קליני מדריך, בﬠל תואר שני בפסיכולוגיה, תואר שני בהיסטוריה (אנתרופולוגיה) ובﬠל תואר שלישי בפילוסופיה של המדﬠ. ספרו "פרויד והפסיכיאטריה - ﬠל ´מחקרים בהיסטריה׳" ראה אור ברסלינג בשנת 2010.