המיסטיקה העברית הקדומה

בתקופה שבין המאה השלישית לספירה למאה השביעית, היא תקופת התלמוד וראשית תקופת הגאונים, נוצרה בחוגי חכמים יהודיים בארץ ישראל ובבבל ספרות מיסטית ענפה ומגוונת, הכוללת למעלה מעשרים חיבורים שהגיעו אלינו. ספרות זו מכונה בדרך כלל ``ספרות ההיכלות והמרכבה``, וכוללת תיאורים מפורטים של התעלות מיסטית רוחנית ופגישותיהם של מיסטיקנים עם כוחות עליונים, עם עולם האלוהות ואף את מעמדם לפני האל עצמו. בספרות זו כלולים גם דיונים בבריאת העולם (``מעשה בראשית``) ובדרכי ההשגחה האלוהית, וכן יסודות מאגיים מובהקים. הפרקים הכלולים בספר זה מציגים את תולדותיו של זרם מיסטי זה מנקודת ראות היסטורית, ודנים ביחסיו עם זרמים וכיתות מקבילים ביהדות ומחוצה לה, וכן יש בהם סקירות על החיבורים והרעיונות העיקריים שהגיעו לידינו, שרידי מפעלו של חוג מיסטי ותוסס שהנחיל רבים מציורי היסוד שלו למיסטיקנים היהודיים בימי הביניים.