העליונים מחודש

למרים נאור יש נשק סודי שבו היא שמה את מבטחה. השרדוקס, ואולי נכון יותר לקרוא לו השרלוק... השרדוקס הזה הוא הסוד הכי כמוס בבית המשפט העליון. הדברים הסמויים מן העין, מאחורי הדלת הסגורה, הם שעושים את העלילה. לויצקי פורשת כאן סיפור הנקרא כמו רומן רחב יריעה, ששורת אפיקים עלילתיים מתנקזת בו בסופו של דבר אל הזירה של בית המשפט העליון בעיקר בשני העשורים האחרונים, תקופת נשיאותו של אהרן ברק ומה שבא אחריו – החלום ושברו.   תחת ידה של לויצקי הופכת האות המתה של פסקי הדין לשלבים של סיפור מרתק, של הדרמה שמתחוללת ב"משפחת השופטים" האובייקטיביות השיפוטית, העמדות הערכיות והפרשנות כורעים בספר הזה תחת כובד המשקל של אישיות השופטים ושל הרקע הביוגרפי-תרבותי שלהם. השופטים בו הם בני אדם שנושאים את רוחות עברם, את חוויותיהם האישיות שהזמן לא מחק את רישומן, את רגשותיהם, שנאותיהם ואהבותיהם, את כל אותם דברים שעושים את האדם אדם. עימם הם באים אל המאבקים עוצרי-הנשימה של הרכבים שבסופם מישהו כותב את פסק-הדין, מישהו משתכנע לחתום "אני מסכים" ומישהו טורח על חוות-דעת של מיעוט.  גיבורי "הרומאן" הזה הם דורית ביניש, מישאל חשין, דליה דורנר, מרים נאור, אסתר חיות, יצחק עמית, דפנה ברק-ארז, מני מזוז ואחרים וכמובן אהרן ברק. לויצקי כותבת כביכול כ"מספר כל-יודע", שבכוחו לחדור לנפשות גיבוריו או לסצנות בחדרי-חדרים.