הפרק החסר

"מאות הפרטים שבעבר נראו לי שוליים, ניצולי סיפוריה שהמאיסה עליי, הצטופפו זה על גבי זה במרתף זיכרוני כל השנים מבלי להימחק, להִטשטש, להיעלם, דחויים, טורדניים, בני בלי משמעות, חסרי בית, יתומים מהקשר, נדחפים עכשיו להשתחרר על הדף, מתנערים להתברר, מסתדרים, מזדקפים להיכלל בתמונות שמתהוות על המקלדת, בתיאורים שנכתבים מאליהם אצים להשתבץ בפרקי הסיפור שזורם ממני על אחד מוני שהיה פעם שלם ויפה ואהוב ואיננו עוד. ואף שאני מתקשה להתמודד עם המונם ולחצם, ורק קטעים בודדים מחייו יוצאים שלמים מתחת ידי, אף שאני מבינה שרק מותו חי בי, אני ממשיכה להחיות אותו במילים על הדף בכוח רצוני, כפי שצריך היה להיות, כפי שיכול היה להיות, כפי שהייתי רוצה שיהיה כדי שאוכל, אולי, לאהוב אותו..." "לא כל מה שקורה במשפחה ילד צריך לדעת," הוזהרה המספרת שוב ושוב בילדותה. כאשר בבגרותה חיטטה בניירות ישנים, נתקלה ברמזים למסתורין מסקרן. מה הסתירה אמהּ האלמנה מאחורי סיפור האהבה הרומנטי שסיפרה לה פעמים אין־ספור? מי באמת היה האב שלא הכירה, האמנם רק חובב מוסיקה ושפות, אידאליסט שרמנטי ותו לא? ואמה, האֵם שדימתה שהיא מכירה, ההייתה רק קרבן אהבתה עד מוות? הנבירה במכתבי האב ובזכרון המשפחתי חושפת עבר פוליטי טעון, מרתק ומאיים, שונה בתכלית מזה שתואר באוזניה. האמת על חיי הוריה ברומניה ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה מתגלה כסיפור מתח שעלילתו מפתיעה, אופיו דרמטי, וסופו טרגי.