הפתח הצר

השיאים הפואמתיים של איילת קֶדֶם הם חדים ומתארים מציאות נשית חושנית ריאליסטית מחד גיסא, ומאידך גיסא, מפליגים בדמיונות פרועים, אסוציאטיביים, סביב החושים באופן טרנסצנדנטי, תוך שימוש בג´סטות גדולות הנעות סביב ארבעת היסודות: אש, אדמה, אוויר ומים. בכל מקום על פני רצף היסודות הללו – לא רק בצפוי, כלומר במים ובאדמה – תמצא את האישה. זאת האישה הגדולה מן החלומות, כזאת שמביאה לנו את הסיפור המקורי שבינו לבינה בפעם המי-יודע-כמה על פני רצף היצירה.כל פואמה מתאפיינת במצב רוח שונה ומלאת סמליות. כמו למשל בפואמה היפה "מים" המעידה על לשונה הציורית-סוריאליסטית- סנסואלית של הכותבת. זוהי פואמה שיש בה יותר מן הפיוס עם המין האחר מאשר הלוחמה והעימות עימו. "אחזתי בו כמו שאוחזים בדג:חזק בשתי ידיים,מטה את ראשי כדי לנשום את הבל פיו הלח.הוא היה שליו כל כך,נטול ממשות תוך-ימית, עצם דקה.´אהובי´, לחשתי. ´אהובי´". בסוף הספר מתגלה יסוד ריאליסטי ובשל של המשוררת בשירי האֵם היחידנית.בשל השחרור הקיים בשירים, קריאת התיגר, המרד ואי-הציות למוסכמות – בחרה קדם שלא לנקד את ספרה, כי שירה היא דבר משוחרר, ואף בזה היא מקורית.איילת קדם שבעבר פרסמה משיריה במיטב הבמות הספרותיות: "הליקון", "עתון 77", "מעין" וכו´, מתגלה כאן בספר הביכורים שלה כמשוררת בשלה ומרגשת.