הקיץ ההוא בפריס

פרם רוסטום, חתן פרס נובל לספרות ממוצא הודי, בילה את כל חייו רכון על דוכן הכתיבה עם נייר חלק ועט. רגע לפני הסוף הוא מחליט להפסיק לכתוב על החיים הבדיוניים ולהקדיש את השנים שנותרו לו לחיים עצמם. בעידוד חברו הוא מתחבר לאינטרנט ומתכתב עם מאיה, סופרת צעירה ושאפתנית, שמעריצה את יצירתו. כשמאיה מקבלת מלגה לנסוע לפריס כדי לסיים לכתוב את הרומן הראשון שלה, רוסטום מוותר על בדידותו המזהירה ונוסע אחריה. האם הסופר המהולל יצליח להתחבר לרגשות ולפנטזיות שלו לצדה של מאיה? האם מאיה תצליח להשתחרר מהערצתה הספרותית ולגעת בגבר שמאחורי המלים היפות? האם הפסלים והציורים של פריס אינם אלא השראה ספרותית, ומתי הספרות מפנה מקום לתשוקה? על הרקע של הפסלים והציורים של האימפרסיוניסטים הצרפתים, בין דוכני הגבינות ובתי הקפה שעל המדרכות, רוסטום ומאיה מתקרבים ומתרחקים, מתלהבים ומתקררים, מתבלבלים בין אמנות ואהבה. אבהה דאווסאר, סופרת הודית צעירה, מתמודדת ברומן "הקיץ ההוא בפריס" עם התרבות ההודית ותרבות המערב, כשהיא משתמשת בפיתוי ובתשוקה כמו גם באמנות, כאילו היו חומרים חמים ואנושיים. בתהליך הכתיבה היא מצלמת אתרים ופסלים, ומשתמשת בתמונות כתזכורת.התמונות,הספרים והציורים שלה מתועדים באתר:www.abhadawesae.com.