154 הסונטות של שייקספיר הם אחד מגופי השירה הגדולים שנוצרו אי-פעם. שייקספיר של הסונטות הוא היפוכו של שייקספיר המחזאי: משורר משוקע בעצמו, וידויִי ומיוסר. רוב הסונטות מופנות לידיד, גבר צעיר ויפה-תואר; האחרות סובבות סביב מי שמכונָה "הגברת השחורה". משולש אירוטי זה מעניק למחזור כולו אחדות סיפורית דרמאטית.
במוקד השירים עומדים קוצר-ימיו של היופי ודהירת הזמן המכלֶה, המריץ לקראת הקץ. השירה היא אחת התשובות: היא קוראת תיגר על הזמן ומנציחה את היופי.
לבד משתי סונטות, שהתפרסמו ב-1599, ראתה אור המהדורה הראשונה של המחזור כולו ב-1609. המו"ל שלה, תומאס ת'ורפ, העמיד בראשה הקדשה: "למר ו.ה., מחוללן היחיד של הסונטות האלה". אך חרף תילי-תילים של השערות, זהותו של ו.ה. ואופי הקשר בינו לבין שייקספיר נותרו עלומים.
הספר כולל אחרית דבר מאת המתרגם.
