חומר אוכל כתמים מדברים

באמצע החיים, בצעד אמיץ, בנסיבות לא פשוטות וכנגד כל הסיכויים עברה שלי ברנר, ילידת תל אביב, לעמק האלה. "זה היה צעד קיצוני למדי", היא אומרת, "איש לא הבין איך אני עוברת לגור לבד במקום שכוח אל שכזה עם שני בנים, כשאיני מכירה בו נפש חיה. ובלילה שומעים את התנים מייללים חזק".אורחים שמגיעם לעמק ורואים את השלטים גוש עציון או את גדר ההפרדה הבוטה והמכוערת, נתקפים חרדה. "קשוח מה שקורה רק כמה דקות מהבית שלי, שנראה לרבים כמו וילה בטוסקנה. כל הזמן חגים פה מסוקים נמוך מעל העמק, ובשדה של ירוקים אני מתנחמת. כיום, זה הרחוב המועדף עלי, אני מסתובבת בו נרגשת, שיכורה מן הריח ומן הצבעים, מרגישה שבקצה הנשימה מחכה ישועה ואומרת תודה על סבל מזוכך, חולמת באיטלקית, כותבת בעברית, קוטפת רוקט".