חיים ומוות ביד הלשון חדש

לְסֵפֶר זֶה נִבְחֲרוּ חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה מַעֲשִׁיּוֹת הַמַּתְאִימוֹת בִּמְיֻחָד לְתַלְמִידֵי בֵּית-הַסֵּפֶר הַיְּסוֹדִי, וְהֵן מִמֵּיטַב הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַקְּשׁוּרוֹת בְּנוֹשֵׂא לָשׁוֹן וְשָׂפָה. דֶּרֶךְ מַעֲשִׁיּוֹת אֵלֶּה בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל הַשָּׂפָה כְּגוֹרֵם מְקַשֵּׁר בֵּין בְּנֵי אֱנוֹשׁ, וּמוּשָׂם דָּגֵשׁ עַל הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית כְּמְטַפַּחַת עֲרָכִים אֱנוֹשִׁיִּים וּלְאֻמִּיִּים בְּאֶמְצָעוּת פִּתְגָּמִים וְנִיבִים. מוּבָאוֹת כָּאן מִמֵּיטַב מַעֲשִׁיּוֹת עֵדוֹת יִשְׂרָאֵל הַשּׁוֹנוֹת בְּנוֹשֵׂא לָשׁוֹן וְשָׂפָה, אֲשֶׁר מִלְּבַד הֱיוֹתָן מְעַנְיְנוֹת וּמְרַתְּקוֹת הֵן גַּם מֵיטִיבוֹת לְהַמְחִישׁ לַתַּלְמִידִים בְּדֶרֶךְ הַסִּפּוּר מַהִי חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל שָׂפָה, מָה עָלוּל לִקְרוֹת כְּשֶׁאֵין שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת, מַהִי חֲשִׁיבוּתוֹ שֶׁל דִּבּוּר נָכוֹן וּמְדֻיָּק; כֵּיצַד אֶפְשָׁר בְּעֶזְרַת הַלָּשׁוֹן וְהַדִּבּוּר לִפְתּוֹר בְּעָיוֹת וְלָצֵאת מִמַּצָּבִים קָשִׁים, מַדּוּעַ חָשׁוּב דִּבּוּר שָׁקוּל וְנָבוֹן, כֵּיצַד יְכוֹלָה לְהַזִּיק פַּטְפְּטָנוּת וְעוֹד וְעוֹד.מַעֲשִׁיּוֹת רַבּוֹת בַּסֵּפֶר קְשׁוּרוֹת בְּנִיבִים וּבְפִתְגָּמִים הַשְּׁגוּרִים בַּשָּׂפָה הָעִבְרִית, וְהֵן מַמְחִישׁוֹת אוֹתָם וּמְסַיְּעוֹת בַּהֲבָנָתָם בְּאֶמְצָעוּת הַסִּפּוּר, כְּמוֹ לְמָשָׁל: " חַיִּים וְמָוֶת בְּיַד הַלָּשׁוֹן ", "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? – הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ", "אֵין עָשָׁן בְּלִי אֵשׁ", "פֶּתִי מַאֲמִין לְכָל דָּבָר", וְעוֹד.