חיית הלב

שנות השבעים והשמונים ברומניה הטוטליטרית.

לולה, סטודנטית שמגיעה לעיר הגדולה מן הכפר, חולקת את חדרה במעונות עם חמש נערות נוספות, אחת מהן היא המספרת.

כמפלט מחיי הדיכוי, לולה יוצאת למסעות ליליים חסרי מטרה באוטובוסים ומקיימת מגעים מיניים מזדמנים עם גברים זרים, עליהם היא כותבת ביומנה. לאחר שהיא מתגלה ללא רוח חיים, תלויה בארון הבגדים שלה, מוצאת המספרת את יומנה של לולה בין חפציה שלה, ומבקשת יחד עם חבריה הקרובים, אדגר, קורט וג´ורג´, למצוא ביומן מסר וגם מפלט.

המספרת וחבריה נמנים עם המיעוט השוואבי־גרמני, שסופח לרומניה ב-1920 ושיתף פעולה עם המשטר הנאצי בתקופת מלחמת-העולם השנייה. לאחר חילופי השלטון, תחת המשטר הקומוניסטי, סבל המיעוט השוואבי במשך שנים ארוכות מיחס של דיכוי והשפלה.

הארבעה, שמגלים ביומן עניין רב, מסתירים אותו במבנה נטוש ובכך מושכים את תשומת ליבו של קצין בסקוריטטה, המתחיל לעקוב אחריהם תקופה ארוכה; גם לאחר שכל אחד מהם פונה לדרכו, כורע תחת העליבות היומיומית, הדיכוי וההשפלה וחולם להגיע יום אחד למערב.

בחיית הלב, שבחלקו הגדול הוא ספר אוטוביוגרפי, עוקבת הרטה מולר בסגנון כתיבה פרטי, ייחודי ולעיתים אלגורי אחר חמשת הצעירים הללו, הנאבקים לשמור את עיניהם בו זמנית גם עצומות וגם פקוחות לרווחה.