חלוץ מרכזי

ג`ונתן - נכנס לשגעון במוחו של אדם שבמקרה הוא אבא שלי, לנסוע לשנה לישראל. אבל לאדם הזה יש משפחה! והבן? - בדיוק באותה שנה הגיע בניו-יורק להישגים מדהימים בהוקי ובלימודים, והצליח לצאת עם סינדי, המעודדת הכי יפה של הנבחרת.
אז איפה הצדק, אני רוצה לדעת? למה אושרו של האדם הזה חשוב יותר מאושרי שלי ומהתפתחותי התקינה? מדוע עלי להקריב עצמי למענו ולמען הישגיו?
החלטתי שאני חוזר, בתוך שבוע. אפילו את המזוודות לא פירקתי!
יוסי רימון - אחרי האימון, ולפני שהספקתי להיכנס למקלחת, תפס אותי משה אזולאי - שהחליט לפני שנים שאני אהיה שוער נבחרת ישראל - ושאל אותי אם אני רואה את האמריקאי ההוא. ``אני רוצה שתלך לדבר איתו``. אמר לי, לא רציתי, על מה יש לי לדבר איתו בכלל?
ואחר כך המשה הזה אומר לי: ``אני רוצה שתאמן אותו``. מה אני, עזרה סוציאלית? לא מספיק שכל הדאגות נפלו עלי אחרי שאבא נפטר? והבעיות במתמטיקה? ועכשיו - כשגם צריך לשמור על דנה?
דנה - תרצה, הבמאית של קבוצת התאטרון הקהילתי שלנו, חשבה שיש לי סיכויים רבים, והיא מאמינה גדולה בתחושות. מבחינה מסוימת, תרצה היא תחליף לאמא שלי. אני לא אומרת שאמא לא בסדר, היא אישה טובה, ואוהבת ודואגת והכול, אבל הראש שלה קצת מיושן.
תרצה, עודדה אותי לכל הדרך. דחפה אותי - אפשר לומר, והתחושות שלה, עכשיו אני כבר יכולה להודות, הוכיחו את עצמן שוב. וזה עוד לפני שהפרחים הגיעו...