חקוק באבן \ אריות הים 2

עיניי מזוגגות בעת שאני זוקפת את סנטרי. “אני מבקשת ממך שתסלח לי, בבקשה, ואני לא רוצה אף אחד, אלא אם כן זה אתה.” חיוכי רפה; פניועגומות. הוא מביט הצידה, למקום שבו שורה של מעילים ואפודות מעטרת את הקיר.“תעמדי, מורגאנה,” הוא מושיט אליי את ידו. אני אוחזת בה ונעמדת, סנטימטרים ספורים מפרידים בינינו. אני ממתינה. ואז ממתינה עוד קצת. כשהוא בסופו של דבר מביט בי, הוא נוגס בשפתו ומניד בראשו בעצבות. “האם אי פעם הסתכלת עליי וממש ראית אותי?” כאב עז ניכר בפניו. “אני לא בטוח שאי פעם אהיה מספיק עבורך, מ’.” הוא נושם כמה נשימות עמוקות, ומתבונן בשפתיי בעודן רועדות, מפני שאני מפחדת מהדבר הבא שיבקע מבין שפתיו.עורכת הדין מורגאנה סטרנס נאבקת להמשיך בחייה לאחר מות בעלה, סטון, בפעולה צבאית. היא נאבקת למצוא את האיזון שבין הרצון להתאהב מחדש לבין המחשבות שמא ההזדמנות השנייה שלה תילקח ממנה באותו אופן טרגי. היא אינה רוצה לחזור על אותה הטעות פעמיים.