ילדי בית העץ 3 ילד לא רגיל

לֹא הַכֹּל מִסְתַּדֵּר לְיַלְדֵי בֵּית הָעֵץ בִּתְחִלַּת שְׁנַת הַלִּמּוּדִים: שָׁנִי לֹא בְּטוּחָה שֶׁהִיא רוֹצָה לִהְיוֹת חֲבֵרָה שֶׁל יוֹאָב, מַאיָה נִפְגַּעַת מֵהַבָּנוֹת בַּכִּתָּה, וְאִיתַי, אָח שֶׁל אָמִיר, נִשְׁלָח לְבֵית סֵפֶר אַחֵר. כְּשֶׁאִיתַי נֶעֱלָם, הַחֲבוּרָה מְבִינָה שֶׁהִיא צְרִיכָה לָקַחַת אֶת הָעִנְיָנִים בַּיָּדַיִם. זֶה הַזְּמַן לְהַכְרִיז עַל שְׁבִיתָה אִיטַלְקִית, וְגַם אִם שַׂר הַחִנּוּךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ לֹא מַצְלִיחַ לַעֲזֹר לָהֶם, הֵם כְּבָר יִמְצְאוּ פִּתְרוֹן מִשֶּׁלָּהֶם. כִּי אִם לְיַלְדֵי בֵּית הָעֵץ יֵשׁ מַטָּרָה טוֹבָה, הֵם לֹא יְוַתְּרוּ אַף פַּעַם!