ילד ושמו אבא

קוראים לי אבא צְבִיאֵלִי. ולא, אני לא זקן. אני בן אחת עשרה. עוד מעט אני אסביר למה קוראים לי בשם של זקנים, אבל קודם כול אני אומַר: 1. לא, אני לא אבא של אף אחד, ו-2. לא, אין לי אח שקוראים לו סבא.אבא לא מתלהב מהמטלה החדשה שהטילה עליו המורה: לכתוב עבודת שורשים. הוא חושב שהמשפחה שלו משעממת. מה כבר יש לכתוב על שני ההורים הרגילים שלו? אפילו אחים אין לו. אבל אז, יום אחד, אישה מסתורית עם מבטא צרפתי דופקת על דלת ביתו ומציגה בפניו תעלומה שאבא פשוט חייב לפתור, תעלומה שתשנה את חייו.