כוח המשיכה

כוח המשיכה הפועל בדפי הספר הזה, כמו בטבע, הוא כוח דו־סִטרי בין שני גופים. הגופים הם של אב ובנו. האב מת. השיחה נמשכת, אולי מתעצמת. מן המשיכה ההדדית נולד פער, חלל. אין לו צורה וצבע, אבל אפשר לחוש בו, כמו כשמכניסים יד בין שני מגנטים, או כשמנסים להמריא בקפיצה לכיוון הירח ומשהו לא־נראה מושך בעקבים. וכמו בטבע, כוח המשיכה אינו משהו חיצוני, הוא גם בִּפנים.כוח המשיכה ההדדי מבטל את ההבחנה בין “אני” ל”אתה”, בין אב לבנו. הספר הזה עשוי ממִרווח טעון. האב הוא מקור של כוח משיכה. אבל הכוח לא רק מושך אליו אלא גם מעניק, נותן כוח לכתוב: אם האב הוא ירח מת מאיר, הרי שהכתוב הוא מֵי הגאות בעולמו של הבן. בחלקו השני של הספר רשימות שבחלקן מאירות את עולמו של הבן כאיש עצמאי, אולי מחוץ לשדה הכוחות.אף מילה בספר לא יכולה היתה להיכתב ללא האב. היד כותבת מילים אל האב, שבלעדיו אין יד לכתוב. “הִמְשִׁיךְ להוֹרִיד מַסֵּכָה, לְחַבֵּר” – זהו האב המרתך ברזלים. אבל גם תיאור מעשה ההיחשפות והחיבור של הבן הכותב.המשורר מפנה ראש “כְּשֶׁמִּצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב מִישֶׁהוּ קוֹרֵא”: ניע המבט אל הזולת שבצד השני הוא מעשהו של הספר הנדיר הזה. וה”מישהו שקורא” הוא גם קורא הספר, מצידו השני של רחוב השיר.