כורכת חיים לכיכר לחם

שיריה היפים של פנינה אליאני שורוק מבקשים לגשר על תעצומות החיים. היא עומדת משתאה לנוכח גל הצונאמי הגדול הזה שמכה בנו פעם אחר פעם ומכיל הכול: מאירועים גדולים לאומיים ובינלאומיים כמו המצב החברתי התזזיתי בארץ והקורונה, למשל, ועד פכים קטנים כמו חיי משפחה, אימהות, זוגיות ואהבה. אליאני שורוק רואה עצמה כילידת הארץ על אף שעלתה ממרוקו ב-1961. נופיה הקסומים של קרית שמונה, שבה גדלה, מלווים אותה, והם מראות השתייה, הלחם והמים.

הרבה פעמים שיריה מוצאים נחמה במבט לעבר חיק המשפחה ובעיקר במגע ובדיאלוג, פיזי-ממשי, עם אימא ואבא שניכר בו צער החלוף; אבל הוא אינו נוסטלגי אלא הרבה יותר מורכב, כי הוא מבקש לכרוך את העבר עם ההווה יחד ולקשור אותו אל העתיד, לדור הבא. שהרי המשוררת בטון של מהגרת קיומית מבקשת לכרוך חיים לכיכר לחם, דהיינו לגעת בחיים כפשוטם.

ראו כמה יופי ישיר יש בשיר הפותח את הספר, כנות צרופה:

תּוֹהָה מָה הַחַיִּים חוֹשְׁבִים עָלַי

עַל חַיַּי עַל עֲלִיּוֹתַי

וּבְעִקָּר עַל תְּהוֹמוֹתַי

כֻּלָּהּ יָלְדָה עוֹלָה

מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ

מֵהַסְּפָר

לַכְּרַךְ

כּוֹרֶכֶת חַיִים לְכִכָּר לֶחֶם

לָשָׁה בָּצֵק בְּמו יָדַי

צָרָה צוּרָה

מְעֻגֶּלֶת

מְיַתֶּרֶת

הַקְּצָווֹת

מְרִיחָה

הַשְּׂאוֹר

לִהְיוֹת אֶרֶץ מוֹלֶדֶת

רן יגיל