כרת

כרת – מיתה בידי שמים כעונש מאלוהים. מות אדם קודם זמנו.
זאת הייתה הלוויה מן הכלל. כולם אמרו.
אמא שלו, אמא שלה, אחותה, הבנות, הנכדים, האחים שלו, העשירון העליון של קהילת הרופאים, המתנחלים, החרדים מבני ברק וירושלים, החברים שלה מתל אביב וכל ערוצי התקשורת הנחשבים, כולם היו שם, מקצוות הארץ באו. ורק האלמנה לא בכתה.
נשמה ענבר מבינה היטב כי שבע השנים הטבות שלה באו אל סופן הפתאומי והטראגי. שבע שנים של חיים על שביל הטשטוש בין ההתנחלות בהרי יהודה לבין תל אביב, בין מה שהייתה עד לפני שבע שנים לבין מה שנהיה ממנה בשנים האלה. באומץ, בכנות ובסתירה גמורה לדמותה החיצונית, חושפת נשמה שכבות מנבכי נפשה, ומתמודדת לראשונה עם נסיבות חייה מילדותה ועד עתה. ב"כרת" מספרת יעל משאלי על החיים בן שני העולמות ובתוכם. היא מותחת ביקורת נוקבת על הצביעות וההתחסדות במערכות היחסים החברתיות והבינאישיות סביבה, בועטת במוסכמות ובמסורות, ומעזה לומר במילים ברורות דברים שרובנו בקושי מרשים לעצמנו לחשוב.