כשאבא היה עצוב

"...ספר מרגש... בכיתי מאד..." (הסבון, "דמעות אחרונות")

"...אפילו עלי לא בכו ככה..." (ח. שנשפך, "מעציב")





ערב אחד, בין ביצה לצחצוח,

נֹעה לפתע חטפה מצברוח,

העינים נהייו רטובות-עצובות,

והציקו לה גם כל מיני מחשבות.

והנה פתאום - מה?

דמעה.






איך מרגיעים ילדה שבוכה, שברחה לה לתוך מערה של שמיכה? מספרים לה סיפור על דגיגה מלוחה, ועל אבא עצוב, ועל... מה זה חשוב?!

העיקר: הסוף טוב. ובכלל לא רטוב.



יונתן יבין, מומחה לדמעות תנין, לא נשבר אפילו ב"במבי". ספריו לילדים: הכי הייתי רוצה להיות..., החתול דלעת משנה את הדעת, ואחלה אח. מחבר הרומן לנוער: זהבים והרומן למבוגרים: באבא ג´י.

גלעד סופר, איננו בוכה אף פעם, חוץ מכשנולדה לו דניאלה (אבל אף אחד לא ראה). אייר את החתול דלעת משנה את הדעת, אחלה אח (שעליו זכה בפרס מוזיאון ישראל), ושאלה של שועלה.