כשהייתי הכי מאושרת

הַיּוֹם הוּא הַיּוֹם הַלִּפְנֵי אַחֲרוֹן שֶׁל דּוּנִי בְּכִתָּה א´.דּוּנִי כָּל כָּךְ מְאֻשֶּׁרֶת, שֶׁהָיְתָה יְכוֹלָה לִכְתֹּב עַל זֶה סֵפֶר שָׁלֵם!וְזֶה גַּם בְּדִיּוּק מָה שֶׁעָשְׂתָה, אֲבָל לְמַרְבֵּה הַצַּעַר הַסֵּפֶר עֲדַיִן לֹא גָּמוּר.רֶגַע לִפְנֵי חֻפְשַׁת הַקַּיִץ, דּוּנִי, הַיַּלְדָּה הֲכִי שְׂמֵחָה בָּעוֹלָם, מִתְמוֹדֶדֶת עִם אֵרוּעַ שֶׁמְּשַׁנֶּה אֶת חַיֶּיהָ בְּבַת אַחַת. הִיא חוֹוָה עֶצֶב וּדְאָגָה, אֲבָל בִּזְכוּת מִשְׁפַּחְתָּהּ הָאוֹהֶבֶת וְהַנְּחִישׁוּת הָרַבָּה שֶׁלָּהּ עַצְמָהּ, הִיא מַצְלִיחָה לִמְצֹא אֹשֶׁר גַּם בִּמְקוֹמוֹת מַפְתִּיעִים לְמַדַּי.אַךְ הַאִם דּוּנִי תִּגְמֹר לִכְתֹּב אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלָּהּ?הַרְפַּתְקָה סוֹחֶפֶת וְנוֹגַעַת לַלֵּב הַמֻּתְאֶמֶת בִּמְיֻחָד לְקוֹרְאִים מַתְחִילִים וּלְקוֹרְאוֹת מַתְחִילוֹת.