לא עכשיו לא כאן

119 עמודים.

המספר בן השישים של "לא עכשיו,לא כאן" מוצא תמונה שאביו צילם לפני כחמישים שנה. קטע של רחוב בנאפולי, אמו עומדת לחצות את הכביש.מולה,סמוך למדרכה האחרת , נראה אוטובוס. דומה שהוא עצמו יושב מאחורי זגוגית החלון של האוטובוס, היום, ומקווה לאחוז סוף סוף ברגע שבו החיים שהעניקה לו אימו יהיו באמת שלו.
"אם נעצרת ברחוב", אדם משתהה מול תמונה,ומצד אחר,חיים שלמים.המונולוג הפנימי באוזני אמו,עד לסיום המפתיע, הצפוי בדיעבד, הוא כל הטקסט של הספר הצנום הזה, יצירת מופת גאונית דה לוקה.
רובו של המונולוג הוא סדרת סצנות נוגעות ללב, ולעתים קרובות קומיות, מילדותו ומנערותו של נער מהורהר וגמגמן, בנאפולי שלאחר מלחמת העולם השנייה. בבית שוררת חומרה של דממה קשה, גדושה אי הבנות.תפרחת של שתיקות מכינה את זהותו של הנער. במשחק אי ההבנות שלו עם אימו הוא אוסף את ההתרגשות של ההתנכרות, מאלף את עצמו להיות זר,לא להשתייך, כמצב נכון לשמירת הייחוד שלו. הוא מתאמן בלחיות "בלי לחכות", אך גם חווה את הרוע של העולם כמעט פיזית וכאילו הוא אחראי לו אישית, אף על פי "שלא עשה את זה בכוונה". וכמין פיצוי הוא ניחן ביכולת מופלאה למצוא את נקודת הרוגע של החפצים, שמאפשרת לו להעמיד אותם בשיווי משקל לזמן ממושך. מזלג ניצב בעצמו ישר על חודיו, כמו רקדנית בעלת ארבעה רגליים.
"לא עכשיו,לא כאן" הוא ספרו הראשון של דה לוקה, ספר שכתב כשהיה פועל, בגיל 39(1989), ואשר זכה מאז ללמעלה משלושים מהדורות.