לא על החומוס לבדו

``החומוס הוא בעיני החברה הישראלית דווקא המאכל הישראלי בהא הידיעה. המאכל הלאומי... עובדה שהוא אומץ או נגנב... אינה מפריעה. אלא דווקא אופיינית... החומוס הוא `כל ישראל חברים`, `כולנו עם אחד`. לנגב חומוס הוא לקחת חלק בריטואל סלקטיבי, לשדר אחווה, לכאורה זהו מאכל מזרחי שניגודו הוא הגפילטע פיש של האשכנזים הקשישים. אבל בעצם הוא מאחד את כולם באינטגרציה אמיתית. יודעי דבר תמיד יכוונו אותך בסוד לכוכים נידחים, מסעדות קטנטנות עם שנים שלושה שולחנות צפופים, ששם מצוי `האמיתי`. המתכון שלו ידוע ומופיע בספרים רבים, ובכל זאת, האמיתי הוא סוד שיש לפצח. מין פלא לא מוסבר. כל האופנות החולפות לא יכלו לו. אוכל סיני הודי, יפני, איטלקי באים והולכים, והחומוס לעולם כאן``.