לשרוף אדמה לפעמים

"הבית של אורי ורעיה יושב על השבר הסורי-אפריקאי. כשיושבים על שבר, הלוחות הטקטוניים מועדים יותר לתזוזה, השכבות העתיקות עתידות להתגלות ודברים שחשבת שנבלעו באדמה עוד צועקים אליך מתוכה."   אורי שרמן אומר שבספר הטראומות הגדול של מדינת ישראל לא נרשמות טרגדיות קטנות ואישיות כמו זו שלו, כשעלה לארץ משיקגו; או כמו זו של רעיה אשתו, כשאחיה התאום טבע בנערותו בבור מים בסמוך ליישוב. טרגדיות פרטיות כאלה, אומר אורי, מתגמדות מול טראומות גדולות כמלחמות ופיגועים. כשאורי חוזר ממבצע בעזה, אצל שני בני הזוג הצעיר מתעוררים מחדש הפחדים, הכעסים, האכזבות וזיכרונות העבר. נסדקת האמונה באידיאל, בצדקת הדרך וגם באלוהים. כשהארץ רועדת תחת רגליהם, מבין כל אחד מהם בנפרד שלפעמים בשביל למצוא תשובה צריך לענות על שאלות שלא חשבת שתשאל. לשרוף אדמה לפעמים כתוב בתנופה, מלא אנרגיה סיפורית ויופי תיאורי. זגורי היא ציידת מעודנת ומוכשרת להפליא של עלילות היום-יום, של חלומות, של פחדים ושל פנטזיות. בביטחון ובזהירות היא ממפה את נבכי חיי הנישואים של הזוג הטרי, מקרבת את מבטם של הקוראים אל נפשם של הגיבורים ומחדירה את הדמויות אל לבם של הקוראים.   דבורה זגורי, ילידת 1975, תושבת תקוע, מטפלת זוגית ומשפחתית, מנחת סדנאות כתיבה וכותבת. סיפורים, שירים ורשימות מפרי עטה התפרסמו בבימות שונות, בהן "משיב הרוח", "המוסך Ynet" ואתר ״סרוגים". לשרוף אדמה לפעמים הוא ספרה הראשון. הספר זכה במענק קרן רבינוביץ לאמנויות.